ליל תשעה באב הוא זמן לקינות ולא לסימפוזיונים

יותר ויותר אנשים גם מקרב הציבור הדתי הופכים מתוך כוונות סופר טובות את "בליל זה יבכיון בני" ל"בליל זה יפטפטו סימפוזיוני". יוסי לונדין מבקש בתשעה באב לשבת על הארץ, לקונן ולחשוב מה אנחנו עושים כדי לבנות מקדש, כדי להשיב שכינה, כדי להחזיר את עם ישראל ואת העולם כולו לעוצמתם ולתפקידם המקורי

ליל תשעה באב הוא זמן לקינות ולא לסימפוזיונים
  קינות בתשעה באב (למצולם אין קשר לכתבה. פלאש90)

עם ראשיתה של הציונות החילונית לפני כמה עשורים טובים, התחבטו ראשיה מה לעשות עם חגי ישראל. מחד, מורשת יפה, מסורת וערכים נחמדים, מאידך, ריח של גלות ושל אמונות דתיות מיותרות שכבר אבד עליהם הכלח. הפתרון לבעיה היה בשינוי התוכן: שלושת הרגלים הפכו לחגי החקלאות, חנוכה ול"ג בעומר לימי הגבורה, פסח שינה את פניו לחג החרות הסוציאלית וט"ו בשבט הפך מיום המעשרות ליום הנטיעות.

תשעה באב תמיד היה כאב ראש לא קטן לציונות החילונית. אנשיה האמינו שהגאולה כבר התחוללה בידי אדם בהקמת המדינה ואילו גאולה דתית נתפסה כאיום ולא כהבטחה. היו ניסיונות אמנם לשדך את זכרון השואה לתשעה באב אבל אלו (ב"ה) לא צלחו בשל הרצון להכניס את יום השואה לשנת הלימודים, וכך נותר לו תשעה באב בעיני הציבור הכללי מוזנח ולא רלוונטי.

מאז עברו כמה שנים טובות והתברר שמסורות מומצאות לא מחזיקות יותר מדי מעמד. המורשת החקלאית לרוב הציבור אינה רלוונטית, מסרים על גבורה לאומית הס מלהזכיר וגם נטיעות בארץ ישראל זה כבר לא מה שהיה פעם. בלית ברירה הלך התוכן ונשאר הקיטש: פסח הוא חג האוכל, הדיאטה, וההתייעצות עם הפסיכולוגים איך עוברים את הסעודה המשפחתית, חנוכה הוא חג הפסטיבלים, שבועות הוא יום חגם של תנובה, שטראוס וטרה, ל"ג בעומר לא עלינו הוא חג המדורות והאלכוהול, יום כיפור הוא יום האופניים ופורים הוא סתם קרנבל. רוב הציבור שרצה קצת יותר מ"תכנים" אלו הבין אט אט כי אם רוצים להתחבר למסרים הרציניים של החגים, צריך להבין שכנראה שיש משהו במורשת של שלושת אלפים שנה.

ובכל זאת, נותרה האליטה הליברלית, זאת שהחליפה את ראשי הציונות החילונית ועדיין עומדת במריה ואינה מוכנה לקבל את מה שיש למורשת היהודית להגיד. חברי אליטה זאת, ברובם אנשים משכילים ונבונים יגעו והתאמצו במגמה למלא בתוכן חדש את חגי ישראל, תוכן שבכל זאת תהיה לו משמעות ואמירה, המתאימה כמובן לרעיונות הנאורים ולא ללאומנות הדתית ר"ל. יגעו ומצאו. וכך בא לעולם יום כיפור שכל כולו עוסק כל שנה בשאלה "למה לא ויתרנו לערבים לפני יום כיפור" ו"כך היינו מונעים את המלחמה" וכך גם נולד לו המודל החדש של תשעה באב.

תשעה באב: יום חגם של האנטי קיצוניים

כל מי שיפתח את כלי התקשורת סביב תשעה באב יבחין, כי אלו מהם שטורחים להתייחס ליום זה, מקפידים הקפדה יתירה על קיומם של שלושת מצוות היום:

א. הזכר לפחות עשר פעמים את הקנאים שבגללם נחרב הבית –תוך רמיזה ברורה לנוער הגבעות/ ישיבות ההסדר/ דני דנון (מחק את המיותר)

ב. השתתף בלפחות שלושה סימפוזיונים בליל תשעה באב בנושא אהבת חינם וציין שוב כמה חשוב להזהר מקנאים וכמה חשוב לוותר ולהכיל (כלומר, דוסים ימניים, תפסיקו לעמוד על העקרונות שלכם)

ג. למהדרין- הפנה את תשומת הלב לשוחרי המקדש והזהר לפחות עשרים פעם שהם יביאו עלינו את מלחמת העולם השלישית.

למען האמת, תכני החגים של האליטה הליברלית פחות מעניינים אותי. סביר להניח שתוך כמה שנים הם יסיימו את תפקידם באותו מקום בו נמצאים התכנים הסוציאליסטיים של פסח. הבעיה היא שיותר ויותר אנשים המודעים היטב לתכניו של הצום, מאמצים רעיונות אלו והופכים מתוך כוונות סופר טובות את "בליל זה יבכיון בני" ל"בליל זה יפטפטו סימפוזיוני".

מה כן צריך לעשות בתשעה באב?

אז זהו שלא. עברתי על מסכת תענית ועל מגילת איכה. על מדרשי החורבן ועל הקינות, ולא, לא מצאתי את השילוש הקדוש של אהבת חינם-תזהרו מקנאים-מי צריך מקדש היום.

מצאתי כאב אדיר על סילוק שכונה ונבואה, מצאתי צער אין קץ על צרות עם ישראל מגרוש ספרד ועד גירוש נווה דקלים (כן, כן, עם כל ההבדלים), מצאתי צער על כך שאבותינו אנו הבאנו את החורבן בשל חטאינו, מצאתי התמודדות עם שאלת צדיק ורע לו בכלל הבריאה, מצאתי את יום הבכי על "המאיסה בארץ חמדה" מימות חטא המרגלים ועד ימינו, ומצאתי את היום היחיד בשנה בו אנחנו צריכים לא להודות על חצי הכוס המלאה אלא לבכות על חצי הכוס הריקה.

לא, לא מצאתי את סיפור הקנאים ובמשתמע את רעיון אהבת החינם כנושא מרכזי. רק להזכיר למי ששכח: סיפור מלחמות האחים של בית שני והצגת הקנאים כמחוללי החורבן מסתמך על כמה שורות שנתונות לפרשנויות שונות במסכת גיטין ובעיקר על כתבי יוספוס פלאביוס (גדול הבוגדים בתולדות ישראל שאמינותו בדיווחים על המרד הגדול זהה לאמינות של חמאסניק המתאר את תולדות מדינת ישראל).נכון, משום מה גננות ישראל לדורותיהם בחרו בסיפורי הקנאים ומלחמותיהם כמוטיב מרכזי במורשת בית שני, אבל זה ממש לא העניין המקורי של תשעה באב.

שלא אובן חלילה לא נכון. חגי ישראל מלאים וגדושים באהבת חינם. הכפרה על ענינים שבין אדם לחברו ביום כיפור, משלוח מנות איש לרעהו בפורים וכל דכפין ייתי ויפסח בליל הסדר גורמים לאהבת חינם הרבה יותר מסיסמאות בסימפוזיון תשעה באב. פשוט, בתשעה באב זה לא הנושא או לפחות לא הנושא המרכזי (אגב, אם ממש מתעקשים אפשר לרכז את רעיונות אהבת החינם ביום הזיכרון לרצח רבין, זה בוודאי יהיה יעיל יותר מתכניו הנוכחיים).

עזבו את הסימפוזיונים, כבדו את גבורתם של הקנאים (או לפחות הניחו להם) שבו על הארץ, קוננו וחשבו מה אנחנו עושים כדי לבנות מקדש, כדי להשיב שכינה, כדי להחזיר את עם ישראל ואת העולם כולו לעוצמתם ולתפקידם המקורי. ויודעים מה, גם קורטוב של אהבת חינם לא יזיק.

בבנין ירושלים ננוחם.

==

יוסי לונדין הוא דוקטורנט למדעי המדינה בבר אילן ומורה ומרצה להיסטוריה ואזרחות במכללת 'אורות ישראל'.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
18 תגובות - 18 דיונים מיין לפי
1
וואו איזה מאמר יפה! שכויעח
| 14-07-2013 23:03
2
פשוט מושלם
גרעין לוד | 14-07-2013 23:34
3
חזק!
אליהו | 14-07-2013 23:48
אשריך, וכל הכבוד על הדברים הנכונים. בבניין בית המקדש ננוחם.
4
בואו נהיה אמיתיים
ניסים | 15-07-2013 6:35
רובנו לא מבינים את הקינות ואותם הקינות שמבינים לא מותירות רושם עז לעומת זאת שיחה בין אנשים על. מש שאבדנו ומה שלא השגנו אולי תוביל לתיקון עולם במלכות שדי שיחה בין אנשים בימים אלו בנושאים אלו. חשובה
5
כותב נכבד, אתה הורס את חגם של הניאו-רפורמים !!!!!!!!!!!
| 15-07-2013 10:18
6
מאמר מעולה! יישר כוח.
משה רט | 15-07-2013 10:50
מסוג המאמרים שגורם לי להצטער שאני לא כתבתי אותם... :)
7
קינות על שס עסקניה ורבניה אומרים כל השנה בתפילה להספדה
שלום | 15-07-2013 11:05
8
מאמר קולע, כואב כמה שזה אמיתי
מיכאל בן ארי | 15-07-2013 11:17
היהדות הפכה להיות פולקלור.
9
כבר שנתיים שאני עוקב אחרי הכתבות שלך ואני לא מבין
דרוש הסבר | 15-07-2013 11:38
אתה עדיין דוקטורנט?? מתי כבר תהיה ד"ר? אגב, מסכים עם כל מילה בכתבה הזו...
10
"כמה שורות שנתונות לפרשנויות שונות"
חגי | 15-07-2013 11:39
קצת הגזמת. היחס, לפחות בגיטין, ל"הני בריוני" ולפילוג בעם כגורמי החורבן הוא ברור, גם אם זה לא מסתדר עם דעותיך הפוליטיות הנוכחיות
11
יפה מאד. אני רואה שבמשפחת לונדין עשו עבודה טובה בחינוך
תלמיד של הרב חגי | 15-07-2013 12:19
יוסי הוא אחיו של הרב חגי לונדין למי שלא יודע
12
מה אתה אומר יוסי, אתה לא מאמין ליוסיפון, כי דווקא רש"י
גכ | 15-07-2013 22:33
והרבה מגדולי ישראל בכל הדורות האמינו לו.
13
11- אולי בחינוך האח הגדול. הקטן חצוף שאין כמותו.
ארא | 15-07-2013 22:34
14
באופן כללי אני מסכים אבל לא מהסיבות שלך, יוסי
דורון | 15-07-2013 23:04
באמת ט' באב הפך לחג, סוג של בילוי ושוכחים מהאבלות בקלות. התכנים שם באמת נוטים לכיוון פלורליסטי כאשר במרומז מנגחים את כל מי שלא חושב כמוהם בשם אהבת ישראל. אולם, ללא ספק אהבת חינם זה חלק אינטרגלי מט' באב. בית המקדש חרב בגלל שנאת חינם, הנביא ישעיה בהפטרת חזון בעיקר מתלונן על עבירות קשות שבין אדם לחבירו (כאשר הוא אומר שהם דווקא כן מקיימים בין אדם למקום)- הדברים האלו רלוונטים מאוד לימינו. אולם האקטואליזציה לא צריכה להיות בהכרח לכיוון נגד הקנאים, אלא יותר קבלת האחר ולתת לו מקום גם אם הוא לא כמוני ואפילו מעורר בי אנטגינזם. פחות לשפוט את החבר וכו'. זה כנראה לא נושא לסימפוזיון אבל זה העבודה שצריך לעשות בימים אלו. שנזכה להיות ראויים לבניין בית המקדש.
15
מה קורה יוסי
| 16-07-2013 0:29
16
אין סתירה בין אמירת קינות לביןאותם דיונים- הם משלימים
ירושלמי | 16-07-2013 18:12
17
חלק גדול מהקנאים היו הבוגדים .אין עליהם נקודת זכות
יהודי בן ירושלים | 16-07-2013 18:14
18
קישקוש של נטורי קרתא
שפיפול | 05-08-2014 9:20
לונדין וחבריו החרדליים בוכים על האחווה שקיימת בין הדתיים הנורמאליים לבין הציונות החילונית. האחדות בעם, כואבת לסוכני השנאה והקיצוניות.