אתמול קראתי כי העיתונאית אמילי עמרוסי החליטה להפסיק להעלות פוסטים של ורווקים ורווקות לעמוד הפייסבוק שלה במטרה לשדך בניהם. מפני שעיקר הפוסטים הן של רווקות, ואילו הרווקים כאילו נעלמו מהמציאות. לאמילי לא היתה תשובה לאן נעלמו הגברים, מה שאומר שרק עם נשים אי אפשר לעסוק בשידוכים. ולכן בלת ברירה המסקנה היא לחדול.

אז לאן באמת נעלמו הגברים, והאם עלינו להתייאש מלעסוק בשידוכים?

לאחר הזדהות מקירות ליבי עם הרווקות שנותרו ללא מענה על הקיר של עמלי, ולאחר גילוי נאות כי אני יועץ זוגי ומאמן אישי למציאת זוגיות. העוסק בלהביא רווקים ורווקות לחתונה בפחות משנה (מה שאומר שכל השאר הוא בזבוז זמן אחד גדול), לפני שאשאל את השאלה להיכן נעלמו הגברים? אני מרשה לעצמי לשאול את השאלה עם כמה גברים נפגשה כל אחת מהבנות שהופיעו על הקיר של אמילי?

הערכה שלי היא שלכל הפחות במקרה המינימלי מדובר בעשרות, ובמקרה המקסימלי מדובר במאות גברים שונים שפגשה כל אחת מאותן הנשים למטרת חתונה. אני בעצמי דיברתי עם רווקה דתיה בת 41 שפגשה מעל 400 גברים שונים עד היום ועדיין לא התחתנה.

כלומר, לפני שאנו נזעקים ורצים לעסוק בשידוכים, על מנת לפתור את בעיית הרווקות המאוחרת, כמו בפתרון כל בעיה עלינו לשאול את עצמנו תחילה היכן נמצאת הבעיה, שהרי רק מתוך כך נוכל למצוא לה את הפתרון.

לא רק לעסוק בשידוכים

הנחת היסוד שעל מנת לפתור את בעיית הרווקות המאוחרת עלינו לעסוק בשידוכים היא בעיני הנחת יסוד שגויה. שכן היא אומרת שהקשר הקודם לא הגיע לחתונה מפני שלא פגשנו כנראה באדם הנכון, לכן הפתרון הוא לפגוש עוד ועוד אנשים / נשים עד שנגיע לאדם הנכון שאיתו נוכל לבנות את ביתנו.

מצד שני ברור הדבר שאם נציע לגבר שפגש  100 נשים שונות למטרת חתונה. את הבחורה מספר 101 אצלו. סטטיסטית רוב הסיכוי שגם הקשר הזה יפול, שהרי כולם מבינים שלא שם נמצאת הבעיה, ומימלא גם לא שמה נמצא הפתרון.

או במילים אחרות אם אדם עושה טעות מסוימת בדייטים שגורמת לקשרים שלו ליפול. הוא עשוי לעשות גם בדייט ה- 101 את אותה הטעות שעשה בדייט ה – 100, ה- 80, ה – 50, ה – 30, ה-  10, וגם כנראה בדייט הראשון. לכן כל עוד לא ישנה את דרכו כנראה שגם הדייט ה – 120 עדיין לא יעזור.

עולה מדברים אלו שעל מנת לפתור את בעיית הרווקות המאוחרת על כל אחד ואחת מהרווקים/ת היקרים לחפש תחילה פנימה את הדרוש תיקון, ורק אחר כך לחפש את המועמד/ת הבאים בתור.

לדוגמא: דייטים רבים נופלים מפני "אי מציאת חן". דבר שכביכול אין לנפגשים שליטה עליו. אולם ההגדרה הנכונה של "מציאת חן" היא שאני מוצא את החן הנמצא בצד השני, אני מוצא את הדברים הטובים הנמצאים בצד השני. דבר שיגרום להערכה חיובית כלפי הצד השני. ומימלא גם למשיכת הלב, ולאהבה בהמשך הדרך.

מצד שני אם אני אדם ביקורתי ושיפוטי, המעמיד על חודו של להב את חסרונות הצד השני (ולמי אין חסרונות?), ובפרט אם אני מעצים חסרון מסויים שמצאתי בצד השני וצובע איתו את כל אישיות הצד השני, או שאני מחפש אדם מושלם וכדומה, ודאי שהתוצאה היא שלא תהייה כאן משיכת הלב וחיבור. מפני שכאמור לא מצאתי את החן הנמצא בצד השני.

הסיבות שדייטים מצלחים או כושלים

יוצא איפוא, שהשאלה: "להיכן נעלמו הגברים", כלל אינה רלוונטית לפתרון בעיית הרווקות מאוחרת, אלא שבמקום לפנות החוצה ולחפש את הדייט הבא. הפתרון לבעיית הרווקות המאוחרת מתחיל מלקיחת אחריות אישית ומבט פנימה. מדוע כשלו הדייטים הקודמים? ומה עלי לעשות בנושא? רק במבט כזה לא ניפול לייאוש מחיפוש אחר דייטים רבים נוספים. שכדבריה של אמילי, רק חתונה אחת יצאה מהם.

לא אוכל לסיים את המאמר ללא התיחסות לטענה הנשמעת לא אחת במחוזותינו. האומרת "אולי הקב"ה לא רוצה שאתחתן". אז אומנם לא נתמנתי להיות דוברו של הקב"ה, אך לא צריך להיות דוברו של האל על מנת להבין שטענה זו היא טענה של ייאוש, המגייסת את הקב"ה למאמצי השיווק וההסברה שלה.

שהרי "זכר ונקבה ברא אותם ויקרא שמם אדם". הקב"ה רוצה שנתחתן, והראיה לכך היא הדייטים הרבים שהוא שלח לנו עד כה. הרי מהיכן הם הגיעו אם  לא ממנו יתברך? אלא שהדייטים נופלים מצד המקבלים כאמור ולא מצד השולח.

אילוסטרציה (צילום: מילה אביב/ פלאש 90)

אבל אם הקב"ה יודע עם מי אתחתן בסוף הסיפור. מדוע הוא לא שולח לי עכשיו את בעלי / אשתי? התשובה לכך לדעתי היא שהסיבות בגללם הדייטים מצלחים או כושלים, הם הם גם הסיבות בגללם בתים מתקיימים או מתפרקים חלילה. ובדיוק כמו שגבר לדוגמא שלא יכבד, שיזלזל, או שירים את קולו בדייטים על זוגתו, ימצא את עצמו לבד. כך גם אחרי החתונה אשתו לא תסכים לאורך זמן לסבול אי כבוד, זלזול, הרמת קול, וכדומה.

נמצאנו למדים שזוגות שעברו את כל מסכת הדייטים והגיעו לחתונה. עושים זאת רק לאחר שהוכיחו לעצמם כי יש להם פוטנציאל להקים בית של שלום וזוגיות טובה לאורך שנים.

מאידך נמצאנו למדים כי אם הדייטים נופלים על אי מציאת חן לדוגמא, הדבר מלמד שאני מוצא/ת יותר חסרונות בצד השני (לא משנה מי הצד השני), מאשר דברים טובים. במצב כזה הקב"ה ילטף אותי ויגיד לי בעדינות כי הדבר עשוי להפר את השלום בתוך ביתי ואף להביא לגירושין חלילה, לכן כמנגנון הגנה מפני הרעות העתידיות אחרי החתונה. הקשר יפול, ולאחר זמן מה הקב"ה ישלח לי את ההזדמנות הבאה.

 

הכותב באהבה, אלי גרון – מנהל ביה"ס לזוגיות בואי כלה