האמת היא שהתלבטתי רבות אם נכון בכלל להגיב לדבריו של הרב בני לאו ולמסמך שכתב בעניין זוגות להט"בים. דעתו ופועלו בעניין התנועה הלהטבי"ת ידועים, ויכול להיות שכל ניסיון מענה רק יתן לגיטימציה לדרכו ושיטתו. אבל, בגלל שהדברים פורסמו באתר הפונה לציבור הדתי, הרגשתי שפטור בלא כלום אי אפשר, ויש צורך להעמיד דברים על דיוקם.

הבעיה הגדולה בדבריו של הרב בני לאו, לא מתחילה מההנחיות המעשיות שלו, אלא מהנחת המוצא שלו – ההנחה כי התורה, כפי שהיא נתונה לנו על ידי ה', היא לא מקור החיים שלנו, אלא רק אמורה לספק "פתרונות" או "השלמות" לחיים האנושיים המתנהלים לפי דעתנו האישית.

כך כותב הרב לאו: "גם אם אין למסגרת הדתית מענה לקידושין בין בני אותו מין, אין שום סיבה להתנכר ולהתכחש לזוגיות…". אולי התורה של הרב לאו באה רק "לתת מענה", אבל התורה שעם ישראל קיבל מסיני היא זו המגדירה לנו את המציאות כפי שהיא אמורה להיות.

אם לאחר כל הניסיונות וכל המאמץ מגיע עולם התורה למסקנה כי אין מציאות של נישואין בין בני אותו המין, משמעות הדבר הוא שאנחנו לא אמורים לקבל ניסיון ליצור מציאות כזו. אין כאן "התעלמות" או "הכחשה". יש כאן אמירה ברורה ובטוחה בעצמה – אדם אשר חפץ לבנות את חייו על פי דרכה של תורה צריך להתאים את עצמו לכך. לא תעזור מכבסת המילים – יצירת ברית זוגיות בין בני אותו המין באה בניגוד לדעת תורה. רוצים שני אנשים לחיות כך? בהצלחה. אבל אסור להעמיד פנים שהדבר מסתדר באיזו שהיא צורה עם התורה.

מתוך הדבר הזה עולים פגמים רבים בדבריו של הרב לאו. בתחילה אומר הרב לאו כי "מסמך זה אינו ספר הלכה אלא קובץ המלצות", ועם זאת בסוף דברי הוא אומר: "ההלכה אינה אוסרת על בני ובנות הקהילה הלהט"בית לגדל ילדים ולבנות משפחה". אפשר לשים לב לסתירה בין הרצון לא להיצמד להלכה, אך מצד שני להיתלות בחוסר ההתייחסות של ההלכה לגבי גידול ילדים בתוך משפחה להט"בית.

כמו כן, דורש הרב לאו מן הקהילה הדתית "להימנע משיפוט מעמדם הדתי של אנשים שיצאו מהארון, גם אם הם חיים בזוגיות". מעבר לשאלה ההלכתית לגבי מינוי אנשים לתפקידי ציבור כאשר עוברים הם בפרהסיה על דיני תורה, יש כאן נקודה בסיסית יותר: האם קהילה שרואה עצמה הולכת על פי דרכה של תורה, לא יכולה להביע את עמדתה כלפי הצהרה של מי מחבריה? האם ההיתר להכריז על אמונה דתית או תרבותית שמורה היא רק לאלו אשר "מעזים", ואילו הציבור אשר רוצה לשמור על טהרת המשפחה כפי שקיבל הוא ממורי דרכו לא זכאי להשמיע את קולו? אבל, כאשר נקודת המוצא היא העמדה האישית, ודאי שדעת התורה נדחקת הצידה.

ועוד לא דיברנו על הקביעה ש"המציאות מלמדת שאיש או אשה אינם בוחרים מרצונם החופשי בנטייה הזו, ולכן אין מקום לחשש שמגמת ההכלה תגרור סחף ובלבול זהויות בקרב צעירות וצעירים". באמת? האם אצל כולם זו נטייה שאיננה בבחירתם? והאם אין סכנה שהדורסנות הלה"טבית תסחף אחריה צעירים מבולבלים?.

בתחילת דבריו אומר הרב לאו כי המסמך שכתב "הוא מפגש בין עולם האידיאה לבין עולם המציאות". נראה שבבחירה בין שאיפה לחיי קדושה לבין כניעה לחיי חומר, הרב בני לאו כבר החליט באיזה צד הוא בוחר.

=======

בועז גרינווד הוא מחנך בישיבה התיכונית במודיעין