הרב חיים נבון מתייחס לסוגיית יחס התורה ללהט"בים ומציג עמדה מורכבת שמצד אחד מגלה הבנה לבעלי נטיות מיניות אך מצד שני אינה מעניקה לגיטימציה.

בנוסף, הרב נבון עושה את ההבחנה בין הנטייה עצמה, עליו התורה אינה אוסרת, לבין המעשה האסור, ואומר: "כמו שלמדנו לחיות לצד אנשים שעוברים על איסור חילול שבת או אוכלי טריפות, אנחנו נלמד לחיות גם לצד אנשים שעוברים על איסור משכב זכור".

בסרטון של מכון 'ידעיה' אומר הרב נבון: "קודם כל צריך לומר – כשההלכה אוסרת על התנהגויות מיניות מסויימות היא אינה אוסרת על יצרים או נטיות. אם אדם מרגיש שהוא נמשך לבן מינו או אישה מרגישה שהיא נמשכת לבת מינה, עצם המשיכה הזאת אינו דבר שהתורה שופטת אותו, יש לאדם כל מיני יצרים, כל מיני נטיות, הוא צריך להתמודד איתן.

אם אדם מאמין, שומר תורה ומצוות מתמודד עם נטייה כזאת ומתגבר עליה כדי לשמור תורה, קדוש יאמר לו. זה מעשה גבורה. אם אדם לא מתגבר על יצרו וחוטא באופן שהתורה אסרה, גם אז אסור ודאי להשפיל אותו, לבזות אותו, לכנות אותו בכינויים מעליבים. בסופו של דבר למדנו לחיות לצד הרבה אנשים שהם לא שומרי תורה. וכמו שלמדנו לחיות לצד אנשים שעוברים על איסור חילול שבת או אוכלי טריפות, אנחנו נלמד לחיות גם לצד אנשים שעוברים על איסור משכב זכור בלי שאנו מאשרים אותו.

זו הנקודה שבה צריך להדגיש. יש לנו אמפתיה לכל אדם. אמפתיה היא לא לגיטימציה. אנחנו לא יכולים לתת לגיטימציה לדברים שהתורה אסרה אותם.

יש עוד נקודה, שאנחנו עדיין עומדים על דברי התורה שאומרת שנישואין הם דווקא בין גבר לאישה. וכך צריכה להיראות משפחה. וכמובן אנחנו מקבלים את הטענה שבמדינה דמוקרטית כל אדם יכול לחיות עם מי שהוא רוצה, ואנחנו ודאי לא מתיימרים להתערב בזה ולא להכתיב לאחרים אורחות חיים. מצד שני אנחנו מצפים שהם לא ינסו לכפות עלינו לשנות את הגדרת המשפחה התורנית.

זו אגב לא רק הגדרת המשפחה בתורה, זו הגדרה של נישואין בכל חברה אנושים היסטורית שאנחנו מכירים. ובהקשר הזה נעמוד על דברי תורתנו: לצד הצורך לגלות אהדה ורגישות, אנחנו נשארים איתנם גם במסרים הבסיסיים של תורת ישראל .