כבר זמן מה שמשהו לא מסתדר לי בסקרים, לא זו לא הצמיחה המטאורית של בנט, ברור שהיא תלויה בגורלו של נתניהו שבינתיים מאבד את האמון הציבורי בו, ועל עוד היבטים בצמיחה הזו הרחבתי כבר.

לי היה נראה כבר זמן מה ש- 7 המנדטים שמקבלת יהדות התורה בסקרים, זה לא משקף את מה שקורה בחברה החרדית, בעיקר זו האשכנזית.

החברה החרדית כרגע נמצאת באחד מרגעי השבר הגדולים ביותר שלה, וזה שהמנדטים בסקרים מתקבעים על פחות או יותר אותם המנדטים שיש לה בכנסת, זו תמיהה גדולה.

עיתונאים ואנשים מהמגזר החרדי מסבירים לי שלחרדי הממוצע אין למי להצביע. למי ילך? לנתניהו – הוא מנהל את הקורונה טוב יותר? ליאיר לפיד? לבנט שלא שוכחים לו שם את ברית האחים? אחר מסביר שאולי כמה מהם ילכו לבנט, אבל רובם נשארים בבית אותו הם מכירים.

האם תהיה טלטלה בהנהגה? (צילום: רועי אלימה/ פלאש 90)

ככל אשר יורוך, זה ככול אשר ירוך. ההצבעה היא למי שייצג אותך וידאג לצרכים שלך כקהילה. אבל זה יותר מזה, זה לא רק מבנה החברה, זו הטלטלה שהיא עוברת. הציבור החרדי חטף הכי הרבה מנגיף הקורונה. גם בארץ וגם בחו"ל, והתקבעות כזו של אמון במנהיגים חייבת פיענוח.

כמובן שהחרדים אינם מקשה אחת. רובם מאז הגל הראשון מקפידים יותר מהציבור הכללי. אבל מספיק שיש 10 אחוזים או 20 שמפרים ברגל גסה את ההנחיות בחתונות והתכנסויות במקומות סגורים וזה גולש לכולם, גם אלו המחמירים ביותר בהלכות קורונה- או 'ונשמרתם' ליתר דיוק.

יש מרכיב אחד נוסף שכאשר מתקיפים חברה שלמה על ההתנהגויות שלה היא מתלכדת. הם מרגישים מותקפים יחד בידי החברה מסביב, התקשורת, פוליטיקאים וכ"ו. אבל לעניות דעתי משבר הקורונה בחברה החרדית עמוק ורחב הרבה יותר.

המשבר הזה מטלטל את כולנו, אם לנו המרכיב החשוב שנפגע זו העבודה ועסקים שנסגרים, לחרדים רבים על גבי זה, המשבר העמוק הוא סגירת בתי הכנסת והישיבות.

העולם החרדי בנוי סביב בית המדרש. כשמכבים את האור שם, הוא קורס. בחורי ישיבה שנמצאים מחוץ למסגרת מוצאים שאולי לא צריך כל היום לגרוס גמרות. להחזיק כזו משמעת בלי חברותא ובלי סדר בוקר, צהרים וערב- זו משימה כמעט בלתי אפשרית.

המבוגרים מחוץ לכוללים ומחוץ לבתי הכנסת, הבחורים מחוץ לישיבות, החסידים משוחררים מלו"ז נוקשה של תפילות בבית הכנסת, לימוד ופעילות סביב האדמו"ר. במצב הזה ההנהגה החרדית- חלקה לפחות, מנסה לקחת את המושכות ולהכניס סדרי עדיפויות משלהם.

רעיונות משונים של חיסוני עדר, סגירת בחורים בישיבות כדי שההדבקה לא תגיע לבתים ואפילו התנהלות כרגיל כאילו אין נגיף – אלו חלק ממה שאנחנו רואים ופוקחים עיניים בתדהמה.

חיים סביב בית המדרש, למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום יוסי זמיר/ פלאש 90)

ככלל, החרדים יותר חשדניים לגבי המדינה, כן, גם עם ראש הממשלה הוא בנימין נתניהו יקיר ליבם. הם יודעים ללחוץ אותו במקומות הכואבים כשהם בני הברית היחידים כמעט שנותרו לו, וסופגים את הזעם מבחוץ.

הטלטלה החריפה הזו והכאוס, לפי ההבנה שלי, תיצור משבר בחברה שיכול להיות שישפיע על המנדטים.

האם נראה צמיחה בקרב קבוצות של חרדים עובדים, כאלו שמתפקדים לליכוד או לכל מיני מפלגות אחרות? או שנראה אלטרנטיבה אחרת שתצמח שם? זו שאלה גדולה. שבליה נצבת הסוגיה עד כמה החרדיות תצליח ליצב את הספינה ולעבור את המשבר הזה עם כמה שפחות ערעור על ההגמוניה הרבנית והעסקנית שמובילה את הציבור.

לפעמים התוצאות של משברים כאלו מתגלים שנים אחר כך ולא בחודש חודשיים הקרובים. אותי מפתיע שמלבד כמה אנשי ציבור ועיתונאים, אין שם חשבון נפש אמיתי ובחינת הדרך אל מול הטלטלות. עיקר האנרגיה מופנית כלפי חוץ – מה יגידו מסביב, ופחות מידי חשבון פנים – כך נדמה לי.

יש שם המון אנשים חריפי שכל, הפתרונות שהם צריכים למצוא הם יחד עם המדינה והאנשים האמונים כל כך – כמו פרויקטור הקורונה ואנשי משרד הבריאות, ופחות להתקרבן לחפש אשמים ולמצוא איך להלך בין הטיפות. גם מצד שני צריך שיח כן ומבין את צרכי הקהילה.

הבעיה היא שאין מספיק רצון לפנות לדרך הזו בקרב ההנהגה הרחבה של הציבור.