בעקבות הפולמוס שהתעורר לאחר פרסום מאמרו של הרב שמואל אליהו אודות אחוזי הדתל"שים בציונות הדתית, הרב אילעאי עופרן, רב קבוצת יבנה וראש מכינת 'רוח השדה', מפרסם 5 עצות למניעת דתלו"ש.
1. לעולם אל תגיע למצב שבו אתה רואה רבע או שליש מהבוגרים והבוגרות שלך כבעיה או ככישלון. קל וחומר אם מדובר בילדים שלך. הדבר הזה לבדו עלול לגרום לתלמידים שלך להתרחק ממך ומדרכך. עם יד על הלב, די בצדק.
2. אל תנהל את המדיניות החינוכית שלך מתוך אימת עזיבת הדרך. נסה להתרגל לומר מה כן במקום מה לא. אנשים באמת בטוחים בעצמם לא מרגישים צורך לשכנע אותך כל הזמן. החרדה המוגזמת הזו היא ציפייה שמגשימה את עצמה. והיא מעוררת בתלמידים ובילדים את התחושה שאתה כמחנך לא לגמרי סגור על עצמך.
3. אם תפסיק למשוך ימינה, לא יראה לך כל הזמן שהעולם הלך שמאלה. כשהייתי ילד בחינוך הדתי – רוב הממ"דים בעיר ורוב סניפי תנועות הנוער היו מעורבים, בצוות הווי בני עקיבא שרו בנות, אף אחד לא שמע על ריקודי אולטרא – סגול או אבות שלא יכולים להגיע למסיבה בגן, ורוב החבר'ה התגייסו בסוף השמינית ולא הלכו לישיבות, מכינות ומדרשות. אני לא עוסק כרגע בשאלה אם התהליכים האלה טובים או רעים, אלא רק מציין שכשהמערכת נעשית יותר "דוסית", נראה לה בטעות שהציבור נעשה פחות דתי. כשכל הזמן מזיזים את הגבול, מי שפעם היה בפנים, מוצא את עצמו בחוץ.
4. תפסיק לראות בכל מי שבוחר בדרך אחרת חלש אופי שנגרר אחרי חולשותיו, אחרי התקשורת, או סתם בור שלא למד או לא הבין. כשאתה מציג עמדה כל כך מזלזלת, אתה חושב שאתה אומר לתלמידיך את דעתך על העולם החילוני, אבל בפועל אתה אומר להם את דעתך עליהם ועל צורת המחשבה שלהם. למד לפרגן לבני הפלוגתא שלך.
5. אהוב בני אדם. על הלל הזקן נאמר שהיה "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". ודוק – לא אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה. אלא סתם, אוהב. בלי מטרה סמויה, תכלית או אינטרס. מי שאהבת בני אדם עבורו היא סוגיה מורכבת או שנויה במחלוקת, לעולם לא יצליח לקרב בני אדם לתורה. ואם יצליח, אז כנראה שזו תורה פסולה
תגובות
עקרונית מאוד מסכים אבל זה לא שרואים אותם ככשלון, אלא כדור (או קבוצה או יחידים) שיש להם התמודדות שכנראה דורשת כוחות גדולים ולנסות לחשוב איך לעזור להם. אין השלמה עם המצב ואין גם יאוש ממנו. אנחנו לא מרוצים מהתוצאה ומנסים לחשוב ביחד איך אפשר לגרום להצלחה טובה יותר מתוך הסתכלות שרואה את כל הכוחות וההתקדמות הגדולה שיש
אני חושב שזה ששני שלישים מהנוער הסרוג נשאר דתי זה הישג גדול. בניגוד לחרדים שמחזיקים את ילדיהם כתינוקות שבויים סגורים ומנותקים ממהעולם, הרי שלדתיים יש חופש בחירה. הסרוגים לא נמצאים במצור ובניגוד לחרדים ילדיהם החילוניים שומרים על קשר מצויין עם ההורים.
הערה: אחרי העצות הנחמדות האלו.. שהן טובות ונכונות באופן כללי לכל אדם כדי לעבוד על המידות שלו אבל לא כל כך נכונות לגבי חינוך יש לי שאלה יותר משמעותית: 1.האם בקהילה שלו,הצליחו למנוע נשירה? 2. התורה ורק התורה מכתיבה לנו מי הוא אדם דתי. ולא הגבול של החברה. את הגבול התורה משרטטת.
ואם יש דתי עם כיפה אבל הוא איננו אדם מוסרי, רודף בצע. וממשיך לחבוש כיפה אבל לדבר לשון הרע ושנאת חינם. ולעומתו אחד ללא סממן דתי מובהק, אך הוא אדם ערכי ומוסרי, שומר על פיו. מה תגידי?
הסיבה 1 להתפקרות: חוסר גאוה עצמית של הדתיים יש להגביר אצל הצעיר הדתי, את המודעות לעובדה שהציבור הדתי עולה על החילוני בתחומים רבים מאוד: קודם כל ברמה המוסרית .