הקורונה מכתיבה סדרי יום חדשים לכולם ולא פוסחת על עולם האופנה. בעולם שפגישות בו הופכות למיד שוט – כלומר צילום חצי גוף, כולנו הופכים לקלישאה שרצה שנים על מגישי החדשות – כי למה לעבור מכפכפים ופיג'מה אם בין כה וכה אף אחד לא רואה.
בעולם האופנה בימים כתיקונים מדברים הרבה על רטרו. למה להמציא את הגלגל אם אפשר להעלות מן האוב מגמות שנזנחו זה מכבר. אך גם בשיטת עבודה שיש בה אפס יצירתיות, נפלטים מדי כמה עשורים פריטים מבלי לשוב (thanks god). קחו את המחוך לדוגמה, האביזר החונט הזה שהיה ברירת מחדל מהמאה ה16 ועד לרבע הראשון של המאה העשרים, פיגוע שנזנח ואפילו בעולם האירועים כבר כמעט ושכחו ממנו לגמרי.
האופנה אחרי הקורונה
טרנדולוגים, אם תרצו 'חזאי אופנה' מדברים על תרחישים אפשריים שיעברו על הענף אחרי שתצא המגיפה מחיינו. הנבואה ניתנה לשוטים אבל נחמד לדמיין עולם ללא עקבי סטילטו לדוגמה.
יש שיגידו שעקבים הם החיים, אבל נראה שגם מי ששיקרה לעצמה מספיק שנים, תתקשה לחזור למציאות של דידוי ושלפוחיות בשש אחרי קורונה. מי שבכ"ז תחפוץ ב'הרמה' תוכל להסתפק בעקבי צ'אנקי שהיום אולי אוחזים בתדמית דודתית.
עוד כמה פריטים שנודה לאל שיעופו מהארון: חצאיות עיפרון, שמלות צמודות או בקיצור כל פריט לבוש שצריך עבורו להצטייד במחטב. העולם עובר לנוחות, וכולנו העלנו אי-אילו קילוגרמים ששום מחטב גם ככה לא יסתיר. ואחד לסיום – כל מה שהוא דמוי עור. זוכרות את הפריט המעצבן הזה עשוי הפוליאסטר, זה שמזיעים איתו כהוגן גם שקר? אפשר לשמור על אופטימיות שגם הפריט הזה יונצח בדפי ההיסטוריה.
תגובות
אין סיבה לכתוב בטוי באנגלית לא נכונה. הבטוי הוא thank god ולא כפי שכתבתם. עדיף לכתוב עברית, מקוה שלא תהיינה לכן שגיאות