אחר שביררנו את הפשע הלאומי ואת הפשע הדתי בתוכנית המאה, נעבור לפשע המוסרי.

רק נקדים שגם המוסר הוא תורה והתורה היא מוסר, לא כטועים שטוענים שיש כאן שתי מערכות, ולכן כאשר נוצרת סתירה ביניהן, יש מקום להכריע בשם המוסריות נגד התורה. שקר והבל, כל מה שיש בתורה הוא מוסרי, והרבה יותר מוסרי מהמוסר האנושי הרגיל. הוא מוסרי לעילא לעילא.

ודאי תיתכן סתירה בין מצווה מוסרית-הלכתית אחת לבין מצווה מוסרית-הלכתית שנייה, ויש להכריע. כידוע הגמרא עסוקה בזה מראש עד סוף.

בנדון שלנו, הצד המוסרי פשוט: ארץ ישראל אינה רכוש פרטי שלך, שהינך רשאי למסור לעם אחר. היא גם לא רכוש של מדינת ישראל היום ועם ישראל היום. אלא היא רכוש של עם ישראל לכל דורותיו, שהיו, הווים ויהיו. ובשביל זה האומה מסרה נפשה במשך אלפי שנים.

ומעשה בבן גוריון ששאל את האידיאולוג של המפלגה טבנקין אם אפשר לוותר על חלקי ארץ ישראל בשביל שלום. השיב לו: עליי לשאול שני אנשים. למחרת אמר לו: לא. שאל: ואפשר לדעת מי הם שני האנשים ששאלת? אמר: הם סבי שכבר מת ונכדי שעוד לא נולד.

ולא נזכיר כאן את השחיתות המוסרית להפקיר 25 ישובים בתוך מלתעות הרשע של מדינה פלסטינית. קשה להעלות על הדעת רעיון כזה.

ובגמרא יש דיון אם מותר לאדם להציל את עצמו בממונו של חברו. והתשובה היא שלא (בבא קמא ס, א). דוגמא ידועה: לגזול תרופה מבית מרקחת, כאשר אין לו כסף לשלם, כדי להציל אדם. שמא תאמרו: הרי פיקוח נפש דוחה את הכל או כמעט הכל? תשובה: הוא דוחה עבירות בין אדם לד', כי ד' ציווה וד' ציווה. אך אינו דוחה עבירות בין אדם לחברו.

יש שם מחלוקת רש"י ותוספות. תוספות אומרים שאסור לגזול אם לא יחזיר את הכסף, אבל אם יחזיר, מותר. אך רש"י אומר שגם זה אסור. אבל לעניינינו, אין הבדל, כי אם תיתן חלק של ארצנו להקים שם מדינה ערבית, כיצד הינך חושב שתוכל להחזיר.

אגב, גם הפילוסוף קנט בוודאי יגיב כן, על פי שיטתו הידועה שהמוסר הוא מוחלט, ולא נדחה בפני שום אילוץ מכל סוג.

הרב יעקב משה חרל"פ פסק בנדון שלנו, בשנת תרצ"ז, במאמרו "בל נוותר על זכות בא"י": "אין ספק כי אם יגיעו הדברים ויצטרכו חלילה לחתום על כתב חוזה בין לאומי שמשמעו יהיה ויתור איזה שהוא מכל זכותנו על ארץ ישראל, נוח יותר לחותמים לקצץ בהונות ידיהם ולא יקצצו בנטיעות גן רווה".

הוא מנמק: "ואף גם אם יצילו איזה נפשות מישראל מכובד לחצם בגלות בזה שיתאחזו בחלק שיקראו לו מדינה יהודית. אין בזה משום היתר לבתר לבתרים ליבם ועינם של ישראל, להציל עצמם בממונו של חברינו כדברי הנימוקי יוסף פרק הגוזל ומאכיל ,דבר כגון זה יהרג ואל יציל עצמו בממון חבירו, ואיך יכולים להציל לאלו בוויתור חלק אחר השייך לכל ישראל ולכל הדורות עד עולם, וכל שכן דבאמת גם ההצלה אינה בטוחה כי מי יבטיח לעכב את מנדינו מלחזור על מעשיהם המחפירים שעשו עד הנה. ובמה בטוחה ביותר המדינה היהודית בכל אלה, ובכן באיזה היתר יסכימו לקרוע א"י לגזרים, לשלוח יד במקדש ד' לזלזל בחלק ממתנת אלקים אשר נתן לנו לנחלה נחלת עולמים" (אמרות טהורות א 42.  מי מרום, כרך ו, מעייני הישועה שטו).

משל למה הדבר דומה: תן לי את אשתך, ואם לא, אהרוג אותך.