כיצד להתייחס לתוכנית המאה שמציעים האמריקאים?

כלומר לחתוך שלוש רבעי יהודה ושומרון וליצור מדינה ערבית נוספת, על ה-25 שכבר קיימות בשטח פי 500 מארצנו. אם האמריקאים, כה אוהבים את הערבים, שיתנו להם שטח מארצם הענקית להקים שם מדינה ערבית.

יש אומרים שהערבים הם גם בני אדם ומותר שתהיה להם מדינה כפי אוות נפשם. מה יחסנו להקמת מדינה פלסטינית?

זה עניינם ואין לנו להתערב. אנו לא נתערב בעניינים של הערבים או האמריקאים, ושהם לא יתערבו בענייננו. שהערבים יחליטו ביניהם אם הם רוצים עוד מדינה ערבית או לא. אך כמובן, לא בשטח ארצנו. אגב, נראה שכל מדינות ערב לא חושבים שיש ערך למדינה לפלסטינים, מלבד איראן שתומכים בהם, אך ברור שזה לא מאהבתם אותם, אלא כדי לנגח את מדינתנו.

אז אנו אומרים כן או לא לתוכנית המאה? יש אומרים שחבל להחמיץ הזדמנות כזו.

זה הכשל הלוגי של שלילת האמצע: או כן או לא. בעולמנו, הדברים מורכבים, ויש גם פתרונות ביניים. אנו בעד החלת ריבונות על ארצנו ואנו נגד הקמת מדינה ערבית או לא ערבית בתוך ארצנו.

יש יהודים שמתנגדים להחלת ריבונות בטענה שהיא טרור?

כנראה שהם מיעוט קטן, אבל קולני. אין לזה שום קשר לטרור. אדרבה, זה סימן טוב. אם אדם טוען טענות לא לעניין, סימן שאין לו מה לטעון לעניין.

אבל כיצד להסביר לאדם חילוני שזה חיוני להחיל ריבונות?

ב"ה כמעט כל האנשים החילוניים הינם ציונים ומאוד מסורים לעם היושב בציון, גם אם אינם יודעים להסביר למה. אך תמיד טוב להסביר. כתב ארנסט רנן (Ernest Renan), היסטוריון, הוגה דעות ומזרחן צרפתי, בספרו "מהי אומה" כרך ג שהתנאים העיקריים בשביל להיות אומה הם שנים: א. אנו זוכרים את הדברים הגדולים שעשינו יחד בעבר.  ב. אנו רוצים להמשיך אותם דברים בעתיד ועוד יותר.  אגב, הוא היה חצי אנטישמי, חצי מעריך עם ישראל, אך אין זה נוגע לעניינינו.

אבל מה איכפת לנו לחתום על ההסכם, להחיל ריבונות, ובאשר למדינה הפלסטינית, הרי ודאי לא יעמדו בהתחייבויותיהם. למשל כיצד יסכימו לפרק את חמאס, לחדול לשלם סכומי עתק למשפחות מחבלים, ולהכיר במדינת ישראל?

יש בזה שתי בעיות. אחת מעשית, אחת עקרונית. הבעיה המעשית היא שהם שקרנים. עד היום הזה כל ההסכמים שחתמו איתנו, הם הפרו אותם. הם יכולים להסכים ולהפר. אין זה נחשב אצלם פשע, שהרי מוחמד עצמו עשה כן, והוא מהווה להם דוגמה לדורות.

אבל יש בעיה הרבה יותר עמוקה: לחתום על מסמך בו אנו מתחייבים להקים מדינה ערבית נוספת בתוך מדינתנו, היא בעצמה פשע לאומי והיסטורי ודתי שאין כמוהו.

האם כל מה שאמרנו אינו עובר מעל ראשי האנשים ועדיף לטעון טיעונים פרקטים, כגון הרס הבטחון והכלכלה?

לא. העם היושב בציון מסוגל לשמוע דברים גבוהים ושואף לשמוע דברים גדולים. הוא עם אידיאליסטי שמסר נפשו ומוסר נפשו, על עלייה לארץ, על בניין הארץ ועל הליכה לצבא. אשריכם ישראל.