הצוללן הסרוג: "יש בצוללת איכויות אחרות של בני אדם"

בצל הקורונה יתקיים היום (ג') טקס סיום קורס צוללן – בהכשרת המחזור החדש של אנשי הצוללות של חיל הים. בין ההכנות האחרונות למסדר הסיום, התפנה לשוחח איתנו בוגר סרוג סמל ר', תושב ישוב קהילתי דתי, מדריך לשעבר בבני עקיבא, ובוגר ישיבת הסדר.

לקורס צוללן הגיע ר' במקרה, ואף כמעט עזב אותו באמצע הדרך, אך אחרי שכנוע מצד המפקדים החליט להישאר, והיום הוא יעמוד עם חבריו במדי ייצוג של חיל הים, כדי לקבל את הסיכה הנכספת ולהתחיל את השירות כלוחמי מעמקים.

האווירה בצוללת זה משהו שאי אפשר להחליף

בוא נתחיל אולי מההתחלה, למדת בישיבת הסדר, המסלול בה הוא בדרך כלל חי"ר, איך אתה מגיע לחיל הים?

אמרתי לעצמי, שאני מרגיש באופן אישי שאני רוצה ללכת למסלול של צבא רגיל, כן הייתי בישיבת הסדר, אבל הרגשתי באופן אישי שלי יותר מתאים מסלול צבאי ארוך, הלכתי ליום סיירות, וכיוונתי הכי גבוה שאני יכול. הלכתי ליום סיירות, בסופו קיבלתי את המיון לחובלים/צוללות. למען האמת לא ידעתי מה זה.

רוב החבר'ה באמת הולכים לחי"ר, וחיל הים זה משהו שלא נמצא אפילו במודעות.

כן, לגמרי. הלכתי למיון. התלהבתי ממה שאמר הבחור מצוללות שבא לדבר איתנו, ויצאתי לגיבוש צוללות. גם בגיבוש, יכול להגיד בכנות שהופתעתי מזה שעברתי. עדיין התלבטתי, וגם בתוך המסלול הייתי בחששות. לי אישית בהתחלה עוד היו תהיות, אבל עם הזמן, כשהתקדמתי במסלול – הבנתי שזה מקום איכותי, מקצועי והכי תורם למדינה.

איך אתה מחליף את האווירה של הישיבה בה למדת (שמה אסור בפרסום), עם נוף של הרים ומדבר, לתא קטן סגור עם אור מלאכותי?

אם יש משהו שחשוב לדבר עליו בצוללת, זה האנשים. כשאתה מדבר על אווירה, אתה מתכוון לזה. האווירה בצוללת זה משהו שאי אפשר להחליף. אם יש משהו שדומה למה שהיה בישיבה – זו הדינמיקה בין האנשים בקורס, בפתיחות של האנשים אחד לשני. אתה צריך להיחשף באופן מלא, כדי לשהות עם אנשים 24/7, אתה מתחיל לחוות את זה בקורס, כי הוא מכין אותך מנטלית לדבר הזה.

בניגוד ליחידות השדה, חיל הים הוא פחות מוכר לציבור הדתי. בוא תתאר לגולשי סרוגים, איך נראה קורס צוללות?

הקורס נמשך שנה וחודשיים. החלק הראשון הוא השלב הבסיסי – בוחנים את היכולות הפיזיות והמנטליות, איך אפשר להסתגל ללמידה מהירה, על הצוללות, לדעת על החומרים שצריך ומצד שני, בחנו את האנושיות, את האמפתיה, את העזרה ההדדית בין החברים – לדעת שכל אחד שנכנס לצוללת, יכול לשהות בתוך כלי סגור עם אנשים אחרים לאורך זמן.

בחלק השני – השלב היעודי – לומדים את המקצוע. כל אחד במגמה שלו מקבל מפק"צ, שהתפקיד שלו להעביר את הידע המקצועי בצורה הטובה ביותר. מדובר בחווית לימוד מאוד מספקת, כשמדברים על הרעיון של למידה, תוקפים את זה כמטלה, וצריך לדעת שאדם רוצה לדעת ולהבין, ורק צריך לעורר בו את יצר הסקרנות. זה דוחף למקצועיות.

והחלק השלישי הוא שלב השהיות – אנחנו כבר מופצים בצוותים, וכל אחד בצוות שלו, מבצע מטלות ולוקח חלק בפעילות השוטפת על הצוללת. עושים את החלק הזה בנחת, אבל הוא חשוב בהגעה לשייטת.

כשאתה מדבר על שהיות, אני מבין שמבחינתך, הבידוד שמטילים על כאלה שנפגשו עם חולי קורונה, זה כסף קטן?

כן (צוחק). בוא לא נדבר על זה.

בחור דתי, ששמע על חובלים או צוללות, ומתלבט או מנסה לברר, מה אתה יכול להגיד לו?

קודם כל חשוב להגיד, שלא כל תפקיד מתאים לכל אחד. זה נכון לכל מסגרת, כל מקום שאדם הולך אליו צריך לבדוק אם הוא מתאים לו. גם לי בישיבה, שזה הדבר השגרתי לעשות, ואני מברך שהייתי בישיבה והיא הולכת איתי עד היום, צריך לבחון מה אתה רוצה להפיק מהזמן שלך בישיבה, האם זה תורם לי והאם אני צומח מכך. גם בשירות צבאי צריך לשאול את השאלה הזו. כשאדם עושה את החשבון נפש עם עצמו – בכל מקרה הוא חייב לדחוף את עצמו הכי גבוה שהוא יכול.

לגבי השירות אצלנו, לא אשקר, יש מורכבות עצומה. חיל הים הוא לא מקום שמגיעים אליו הרבה דתיים, צריך עמוד שידרה חזק, צריך אישיות חזקה, צריך את היכולת לדבר ולתקשר עם החברים, לדרוש את הצרכים שלך כדתי – זמני תפילה, כשרות, שבת וכדומה – לדעת להשמיע את זה, אבל גם להבין ולהכיל אדם חילוני. כשאתה לא מבין את החבר שלך החילוני, אתה לא יכול להשיג את האינטראקציה עם החברים.

איכויות אחרות של בני אדם

ברגעים הקשים של הקורס, אצלכם זה גם מנטלי, איזו דמות או מחשבה, סוג של מוטו ליוו אותך, והרימו אותך למעלה?

ברגעים הקשים, עשיתי את הדבר הכי מציאותי שיכולתי לעשות – להסתכל לחברים שלי בעיניים, להבין שאני עובר את זה איתם, ושיש לנו שותפות, יש משהו שכולנו עוברים ביחד. לא הייתה סיטואציה שהייתי בה לבד – כולנו היינו כל הזמן יחד. גם באקטים פיזיים, גם בקשיים מנטליים, וגם במבחנים. בעיניי זה מה שעוזר הכי הרבה.

אני יודע שאנחנו מקום שלא מגיעים אליו הרבה חיילים דתיים, יש בציבור שלנו הרבה מוטיביציה לשירות צבאי משמעותי ואיכותי, ואני רוצה להדגיש דווקא לדתיים, שבעיניי זו שליחות מאוד גדולה.

יש תפיסה שגויה אצלנו, שרוצים ללכת רק לסיירות, אבל גם על הזכות להיות חייל פשוט בצה"ל צריך להילחם, ובטח בשירות צבאי מהסוג שלנו. זה מקום שאפשר להשפיע בו, לקחת חלק, ומי שרוצה את עצמו כחייל טוב שרוצה לתרום למדינת ישראל, צריך לכוון להגיע לפה. מעבר לכך שמדובר בכלי הכי יקר בצה"ל – יש פה גם איכויות אחרות של בני אדם.