"זה המגזר הכי פחות מגזרי, כל כולו אידיאליסטי. כשאני דואג לצרכים של הציבור הזה, אני דואג לצרכים של כלל הציבור הישראלי. כשאני מתקצב את ההתיישבות זה לא כי החברים שלי שם: להיפך, החברים שלי שם כי זה המשך של השליחות הציונית. כשאני דואג לתקציב של מוסדות הציונות הדתית, אני בונה את החממות שבהן בונים את הדור הבא של החיילים של מדינת ישראל".

את הדברים האלה אמר חבר הכנסת מימינה בצלאל סמוטריץ' בראיון שמתפרסם היום (שישי) בעיתון 'ישראל היום'. ודווקא כאיש הציונות הדתית שלא גר איפה ש"החברים של סמוטריץ'" גרים, יש לי כמה דברים להגיד על הציטוט הזה שכולל בתוכו חלק גדול מתחלואיה של הציונות הדתית.

1. סמוטריץ' ממשיך את הקו של כל קודמיו במפלגת הציונות הדתית על גלגוליה. לדאוג ליו"ש, מה לעשות, זה לא לדאוג לאופקים וירוחם. זה לא עובד ככה. הרי הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית היא סמל הניתוק של הציונות הדתית מהשטח. אז לבוא ולהגיד שכשאתה דואג להתיישבות ביו"ש אתה דואג גם לי, זה לא נכון בלשון המעטה.

2. להציג את הציבור הציוני דתי כציבור "שכל כולו אידיאליסטי"? הרי גם סמוטריץ' לא מאמין לזה. אין כיום במדינה ציבור "שכל כולו אידיאליסטי". רובו? אולי, וגם על זה אפשר להתווכח. אבל מה זה בדיוק אידיאליסטי? מי קובע מי אידיאליסטי ומי לא? הציבור החילוני הוא גם ציבור "שכל כולו אידיאליסטי", הוא פשוט פועל באידיאולוגיה אחרת מזו שסמוטריץ' מאמין בה. האם זה הופך אותו לפחות אידיאליסטי מהציבור שלו?

3. סמוטריץ' אמר שההתיישבות היא "המשך של השליחות הציונית" ולכן חברים שלי גרים שם. אם אני מבין נכון, אין לסמוטריץ' חברים בשלומי, בית שאן, נתיבות ושדרות. אני מזמין אותו לבוא לאופקים, בצלאל, רד לנגב. בוא תראה מה סבא וסבתא שלי הקימו פה. בלי שר שיתקצב אותם כי הם "חברים שלו". אף אחד לא רץ להתראיין בשמם בעיתון. ואף אחד לא ראה בהם "ציבור אידיאליסטי". הכל בעמל ויזע. בשלוש משרות מלאות. מתוך אידיאולוגיה ציונית גדולה ואמיתית. בוא לפאני גבאי שתסביר לך מה זו שליחות ציונית אמיתית. איך מגדלים 14 ילדים מתוך עוני ומצוקות קשות בשם השליחות הציונית. בוא תראה את הפרחת השממה בנגב. תראה את הצעירים שפועלים פה. תראה את המהפכות. את החיבור בין ישראל הוותיקה לישראל החדשה והצעירה. חבל באמת שאין לך חברים פה, אין לך מושג מה אתה מפסיד.

4. ועוד דבר: גיבורי ישראל וחיילים שמוסרים את נפשם היו לפני המכינה בעלי ובעצמונה. דוד מלול הי"ד שנפל במלחמת יום הכיפורים לא היה פחות גיבור מכל חייל אחר שנפל וחבש על ראשו כיפה סרוגה. לדוד מלול לא בנו חממה כדי שהוא ייצא גיבור. הוא בנה את החממה שלו בעצמו! בלי קשרים, בלי פרוטקציות, בלי להיות מחובר לפוליטיקאים ועסקנים. הוא היה מחובר: לאדמה, לארץ, למסורת, לציונות. אז אין מי שעושה לו ימי זיכרון ומעלה סרטונים שלו ליוטיוב ביום הזיכרון. אבל אתה ואני חיים פה בזכותו.

5. ואי אפשר כמובן להתעלם מהתזמון בו הדברים שסמוטריץ' אומר את הדברים. בדיוק כשמפלגת הציונות הדתית על חמשת מנדטיה הבודדים נזרקת לאופוזיציה. הניתוק שהוא מציג בראיון כאילו הציונות הדתית היא חזות הכל במדינה והיא האידיאל המושלם, תוך כדי התעלמות מציבורים מדהימים אחרים ואידיאליסטים לא פחות, היא תמצית הסיבה למצב הפוליטי בו הציונות הדתית נמצאת היום.

6. לסיום: הציונות הדתית היא ציבור חשוב במדינת ישראל ותרומתה חשובה בכל התחומים, אבל היא לא יותר חשובה מהציבור החילוני, החרדי והמסורתי. אני מאמין שביום שסמוטריץ' יבין את זה יהיו לו חברים גם במקומות אחרים בארץ.