מספרים שבאמצע תפילת יום הכיפורים, אחת מנשות העיירה חשה בצירי לידה. ניגש רב העיירה והורה לעגלון: "מהר, קח אותה אל הרופא בעיר הסמוכה".

"לנסוע בעגלה? ביום הכיפורים?" תהה העגלון, כשעיניו פעורות.

"שמעת מה אמרתי? אל תתעכב לרגע", השיב הרב לעגלון.

"שמע כבוד הרב", אמר פתאום העגלון בהיסוס, "אני חלש מהצום, ואין לי אפשרות לרכב כך. אני חייב ללגום מעט משקה ולהתחזק".

הרב השיב לו: "אם אין שום ברירה קח כמה לגימות, רק צא כבר לדרך".

"כן כן, מיד, רק שכמה לגימות לא יספיקו, ואולי אוכל קצת ביצים ובשר, כך שאוכל לדאוג ליולדת" השיב העגלון לרב.

ושוב חזר ואמר הרב לעגלון: "עשה מה שצריך, ובלבד שתיקח את המסכנה".

חזר העגלון ואמר לרב: "אקח אותה ללא דיחוי כמובן, אלא שאני חושש שאם לא אעשן מעט, לא אתרכז בדרך, ואפספס את הפנייה לעיר הסמוכה".

גם על כך השיב הרב ואמר: "קח משקה, בשר, ביצים ועשן מה שאתה צריך לעשן, ופשוט סע!".

שמע העגלון את דברי הרב וביציאתו אמר לעצמו: "מי יודע כמה היתרים נוספים יש לרבנים האלה, והם לא מגלים לנו".

רבים חושבים שלרבנים יש יכולת להתיר כל דבר, הכל תלוי ברצונם. יש אנשים שחושבים שתפקידו של הרב הוא להתיר איסורים. צריך ללכת בדרכי הקב"ה שעליו נאמר: "מתיר אסורים" אל תקרי אסורים, אלא איסורים. הקב"ה הטיל עלינו תרי"ג בעיות, שהרב צריך לפתור אותן שלא יפריעו לנו.

כמובן, שאין זו הדרך הנכונה. ראשית אין בכוחו של הרב להתיר איסורים. הקב"ה לא נתן לחכם את הסמכות לבטל את האיסורים שהטיל עלינו. הרב מגלה מה אסור ומה מותר. ויכול למצוא דרכי היתר, אבל לא יכול להתיר את האסור. אם סנהדרין טעו והורו שאחד מהאיסורים בתורה לא קיים, והציבור הלך אחר דבריהם יש חובה להביא קרבן (עיין תחילת מסכת הוריות).

אפילו סנהדרין אין בכוחה לבטל את האיסורים שבתורה. כבר נאמר בתורה "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" (דברים יג, א), יש איסור להוסיף על מצוות התורה ולבטל אותן. ציווי זה נאמר בעיקר על הסנהדרין (עיין ספר "תורת נביאים", מאמר בל תוסיף).

יותר מכך, הציוויים אינם בעיות אלא אתגרים שאנחנו שמחים שהקב"ה הטיל עלינו לקיימם. כבר נאמר שהקללות באות עלינו משום: "תחת אשר לא עבדת את ה' א-להיך בשמחה" (דברים כח, מז). זוהי זכות גדולה לקיים את מצוות ה', ועלינו להיות בשמחה שהקב"ה זיכה אותנו בקיום מצוותיו.

אכן, לפעמים אין זו דרך קלה ונוחה ויש קשיים בקיום התורה והמצוות. הרב צריך להכיר בקשייו של השואל ובוודאי לנסות להקל עליו בבדיקה מעמיקה אם יש אפשרות לפסיקה לקולא או להיתר. אולם, לא תמיד נמצא ההיתר והאיסור נשאר, וכאן תפקידו של הרב לרומם את השואל להרגיש את השמחה בקיום התורה והמצוות.

יש להסביר לו שאם הקב"ה הטיל עליו איסור זה על אף הקשיים הגדולים יש בכך סימן לכוחו האדיר של השואל, שבוודאי יוכל לעמוד בניסיון. אין הקב"ה מטיל ניסיונות על אנשים אם אין בכוחם לעמוד בהם. כפי שכתב הרמב"ן (בראשית כב, א): "ודע, כי ה' צדיק יבחן, כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו, יצוה אותו בנסיון; ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו". עליו לשמוח בזכות לקיים ציוויו של הקב"ה וכבר נאמר: "לפום צערה אגרה" (לפי הצער השכר).

הגרי"ד סולובייצ'יק (במאמרו "זה סיני") כתב דברים נפלאים בעניין זה: "התורה קוראת ליהודי לחיות חיי גבורה הרואית, חיי הקרבה מסירות נפש. לא נוכל להתיר לאשת איש ולא משנה כמה טרגי יהיה המקרה להינשא מחדש בלי גט. לא נוכל להתיר לכהן לשאת גיורת. ולעתים המקרים הם מאוד טרגיים. אני יודע זאת מנסיוני האישי.

בא לפני מקרה של נערה גויה שנעשתה גיורת צדק. היא לא הצטרפה לעמנו בגלל שנתנה עיניה במישהו. (אח"כ) היא פגשה בחור יהודי שבא מרקע חילוני ולא היה לו כל ידע ביהדות. היא קירבה אותו ליהדות, והם השתדכו. הוא ביקש להתחקות על עקבות אבותיו לכן ביקר בבית עלמין בו קבור סבו, וראה סמל מוזר על אבן המצבה: עשר אצבעות, כשהבהונות והאצבעות הקדמיות יוצרים כמעט משולש. הוא התחיל להתעניין הוא חשב שזה סמל מיסטי וגילה שהוא כהן. מה נוכל לעשות? זאת ההלכה: כהן אסור בגיורת. אנחנו נכנעים לרצון העליון-על-כל יתברך שמו לעד.

אך לומר שההלכה איננה רגישה לבעיות, אינה נענית לצרכים של אנשים, זהו שקר מוחלט. ההלכה נענית לצרכים גם של הקהילה וגם של היחיד, אך להלכה יש את המסלול שלה. היא נעה במהירות קבועה מסויימת, יש לה תבניות של היענות לאתגרים משלה, יש לה קריטריונים ועקרונות משלה. אני נצר של בית רבני. האמינו לי שר' חיים (סולובייצ'יק ,סבו של כותב המאמר) היה רגיל לנסות בכל כחו להיות מיקל. אבל ישנם גבולות גם לקולות של ר' חיים. כשאתה מגיע לקו הגבול כל שתוכל לומר הוא: 'אני נכנע לרצון העליון על כל יתברך שמו לנצח נצחים'.

כשעצב בלבי, השתתפתי בסבלה של האשה האומללה שהייתה הכלי לחזרתו לחיק היהדות, ואז היא איבדה אותו. קמה, והלכה לדרכה. מסיבה זו אמר הרמב"ם שתלמוד תורה שווה לקבלת עול מלכות שמים" (עד כאן דברי הגרי"ד).

הרב יהיה בדרגת "מתיר אסורים" ויקל על השואל מקשייו על ידי דברי נחמה ועידוד, אבל לא יהיה בדרגת "מתיר איסורים".