עבור משה שפירא, אובדן בנו ענר ז"ל – הגיבור שהציל חיים רבים במיגונית ב-7 באוקטובר – היה רגע שבו הזמן עצר מלכת. "אובדן של ילד זה עוצר את הכל", הוא משתף בכנות. "זה קצת כאילו כל העולם נראה הפוך. כמו שמורידים למישהו את המשקפיים – שום דבר כבר לא נראה אותו דבר".
האמנות, שהייתה חלק בלתי נפרד מחייו כאדריכל וכמאייר, הייתה הדבר הראשון שנפגע. "ציור זה דבר שעושים מחדווה, וזה הדבר הראשון שהפסקתי לעשות", הוא נזכר. אך דווקא מתוך הריק הגדול, נולד דחף חדש, כמעט אובססיבי. היום, הוא מסתובב כל הזמן עם פנקס, מצייר ללא הרף, חוזר אל המחוזות של ילדותו ושל בנו.
הדיאלוג האחרון: איור כחבל הצלה
הקשר בין משה לענר עבר תמיד דרך הדף והעיפרון. ענר בעצמו היה מאייר מוכשר, והשניים נהגו לנהל "שיח מאיירים" – שולחים זה לזה עבודות, מתייעצים ומחליפים דעות. כשמשה החליט לחזור לצייר, זה לא היה קל. "אנסתי את עצמי לצייר", הוא מודה. "זה היה קשה, ממש, בחוסר רצון משווע".
התפנית הגיעה כשהבין שהאיורים שלו נוגעים באנשים, בארץ ובעולם. היצירה הפכה עבורו לצינור של חיוניות. הוא אייר שני ספרים והקים תערוכה, אך המבחן הקשה ביותר הגיע כשנתבקש לאייר את ענר עצמו עבור ספר שהוקדש לזכרו ולזכר חברו הקרוב, הירש גולדברג-פולין ז"ל.
"עשיתי כבר 30 ניסיונות. היה לי איזה חסם ולא הצלחתי לאייר את ענר. אני, שאיירתי אותו מאז שהיה ילד, לא הייתי מסוגל. בסוף אשתי והילדים אמרו שהאיור שעשיתי ראוי, אבל אני כבר כמעט התייאשתי".
"רקמת חיים": לתת כוח למשפחות השכול
משה לא מסתפק בריפוי האישי שלו. הוא מבקש להעניק את כוח היצירה גם לאחרים שחווים שכול. במסגרת פרויקט "רקמת חיים", הוא מחבר בין אמנים למשפחות שכולות ליצירה משותפת בעקבות החלל. אז אייר לזכרו של הלוחם הלל עובדיה ז"ל.
לזכרו של הלל עובדיה ז"ל. האיור של משה שפיראצילום: ללאפרויקט נוסף, שזכה לתהודה רבה, עסק בדמויותיהם של מורי החינוך הדתי (חמ"ד) שנפלו, והופץ בבתי קפה ובסוכות ברחבי הארץ.
פרויקט החמ"ד שאייר משה שפיראצילום: ללא"הבנתי שיש כוח ביצירה", הוא מסביר. "אנחנו מנסים להמשיך את המורשת – לא רק במוזיקה, אלא גם באיורים, בחולצות ובספרים. למרות שהנוכחות הפיזית לא קיימת, אני מדמה את זה לאור הכוכבים: גם כשהם כבר לא קיימים בגלקסיה, האור שלהם ממשיך לזהור. כך גם היצירות של האנשים".
היום (שני) בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, יתארח משה שפירא במכון שכטר למדעי היהדות בירושלים באירוע הזיכרון "לא לתוהו בראה לשבת יצרה", וידבר על התמודדות עם שכול דרך אומנות.
השיר של ענר ויהודית רביץ
השבוע, המורשת הזו קיבלה ביטוי מרגש נוסף עם צאת השיר של ענר, שבו משתתפת יהודית רביץ בקול שני. עבור משה, כל פרויקט כזה – בין אם מדובר בשיר, בציור גדול של ירושלים המשלב דמויות של תלמידי חכמים, או באיור קטן בפנקס – הוא דרך לשמור על הקשר החי עם בנו.
בסופו של דבר, היצירה עבור משה שפירא היא לא רק מקצוע, אלא דרך חיים שמאפשרת לו להסתכל לעולם בעיניים, גם בלי ה"משקפיים" שאבדו, ולמצוא בהן את האור של ענר שממשיך להאיר.
תגובות