יום ירושלים תש"פ בסרוגים – 53 שנה לאיחוד העיר. בשיחה עם סרוגים, מספר השר ויו"ר המפד"ל לשעבר זבולון אורלב על החלק שלו בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים בו נפצע בפאתי העיר העתיקה.

אורלב, אז סטודנט צעיר באוניברסיטה העברית, גויס למילואים לחטיבה 55 של יוצאי הצנחנים שהיו בדרכם לצנוח בסיני לעזור לכוחות השיריון. אלא שצה"ל התקדם 'מהר מדי' בסיני, ומשימתם בוטלה למרבה אכזבתם, משום שאיתה הפסידו את הרקע האדום – הקרבי – של כנפי הצניחה. במקום הצניחה בסיני עלתה החטיבה לירושלים דרך עין כרם ומשם נכנסה לקרב על העיר העתיקה.

זבולון אורלב עם מדי הנח"ל המוצנח וכנפי הצניחה (מהאלבום המשפחתי)

חברו הטוב לישיבה ולחדר באוניברסיטה משה אבוטבול הי"ד (עליו סיפר בעבר בסרוגים) נפגע בקרבות בשכונת שייח' ג'ארח (שמעון הצדיק) ונהרג. בעת חילוצו נפגע אורלב מצרור שריסק את ברכו. את המלחמה העביר בבית החולים הדסה, אך בעזרת חבר, הצליח להגיע לכותל המערבי כשבועיים לאחר סוף המלחמה, כשהוא בגבס המכסה את רוב רגלו.

זבולון אורלב בבית החולים עם הרגל המגובסת (מהאלבום המשפחתי)

6 שנים לאחר מכן, במלחמת יום הכיפורים, שוב נקלע אורלב לקרבות, כסמל מחלקה במוצב 'כתובה' בתעלת סואץ. אחרי פציעתו של מפקד המוצב, לקח על עצמו את הפיקוד וניהל את הקרב מול המצרים ופינוי המוצב במספר נפגעים נמוך. על חלקו במלחמת יום הכיפורים זכה לעיטור המופת.

הקרב על ירושלים לא תם

התובנות של אורלב, שלימים שימש כמנכ"ל משרדים ממשלתיים, כח"כ וכשר בממשלה, ממלחמת ששת הימים הן שהקרב המדיני על ירושלים לא הסתיים. המאבק מול כל העולם על הכרה בירושלים כבירת ישראל, על תחושת הנורמליות במגורים בה ועל החיבור של כל חלקי העם ליום שחרור ירושלים מלווה אותנו עד היום – 53 שנה אחרי שהדי הפגזים שככו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

המאבק על ירושלים לא תם |צילום ועריכה: ניסים פרץ