שר המשפטים, אמיר אוחנה, תוקף את היועץ המשפטי לממשלה במכתב מפורט וארוך, זאת על רקע מכתבו של היועמ"ש בו הוא תקף את ממלא מקום פרקליט המדינה החדש, דן אלדד, ואת שר המשפטים עצמו. בתוך כך, מנדלבליט יפגש עם אלדד ביום ראשון הקרוב אחרי הצהריים לפגישת עבודה ראשונה לאחר מינויו.

במכתבו לחברי הנהלת הפרקליטות, אוחנה תוקף את היועמ"ש וטוען כי המכתב שלו נגד אלדד הגיע אליו דרך הטוויטר: "היות שבדרך די מוזרה (בטוויטר) הגיע אלי יחד עם כל עם ישראל מכתבו שבנדון של היועץ המשפטי לממשלה, הממוען אליכם, אך מתייחס בין היתר אלי ולמ"מ פרקליט המדינה, אני מרגיש חובה להגיב על חלק מהדברים שנאמרו בו".

אוחנה תקף את פסקה ממכתבו של היועמ"ש בה נכתב: "שר המשפטים החליט, מטעמיו, למנות דווקא מועמד שהסברתי לו בפירוט כי אינו מתאים לתפקיד מ"מ פרקליט המדינה, כאשר אף על פי כן הסכים לקבל על עצמו את המינוי. אני סבור כי עו"ד אלדד שגה בכך שהסכים בנסיבות הקיימות לקבל על עצמו את התפקיד. צר לי כי בחר לפעול כפי שפעל".

קשה לי להאמין כי לאחר שיחות כה רבות שהיו לי עם היועץ, ולאחר אמירות פומביות מאוד נוקבות וברורות שהיו לי, עדיין היועץ מצוי בעלטה באשר ל"טעמי". רק כדי לשפוך על נימוקי אור – בפניו (יש לי תחושה עמומה שמכתב זה ימצא את דרכו אליו באותו אופן שמכתבו מצא את דרכו אלי), ובפניכם: לצד הביקורת הידועה שלי על חלק מגורמי הפרקליטות, אני סבור שיש בה גם גורמים אחרים (ואפילו: הרוב!) שיש בכוחם לפעול כדי לחזק את אמון הציבור בפרקליטות – מטרה שגם אם כולכם תסכימו שהיא חשובה עד מאוד – אינני בטוח שכולכם ניחנתם במידה שווה של היכולת להגשים אותה".

"הפרקליטות לקתה בסוג של שכרון כוח"

שר המשפטים תקף את הפרקליטות בעוצמה רבה: "הפרקליטות תחת פרקליט המדינה היוצא לקתה, לצערי, בסוג של "שכרון כוח", שהביא לדאבון כולנו לאותו שפל באמון הציבור בגוף חשוב זה. אחד הדברים שבחנתי אצל המועמדים הוא את שאלת המודעות לחשיבות שבמגבלות הכח, הריסון והאיפוק הנחוצים בעת הזאת, לשיטתי, כדי לחזק את אמון הציבור בפרקליטות".

אוחנה הוסיף כי הוא עוד לא קיבל תשובה מספקת מדוע מינויו של אלדד בעייתי: "עד לרגע זה, לא הוסבר לי – לא בפירוט ולא בכלל – מדוע עו"ד דן אלדד אינו מתאים לתפקיד. למעשה, הטענה היחידה שעלתה על ידי היועץ – ואליה אתייחס מיד– היא ש"הם (הנהלת הפרקליטות) לא יקבלו אותו". אינני יכול לקבל טענה זאת. הפרקליטות, ככל שירות המדינה, איננה "חצר פרטית" של אף עובד מדינה, וכולנו מצווים לפעול על פי חוק".

"דן הוא בשר מבשרה של הפרקליטות. הוא נאבק לצידכם, כתף לצד כתף, כבר כמעט שלושים שנה בפשע ובשחיתות, מייצג את המדינה בכבוד ומגן בהצלחה על האינטרסים הציבוריים. מה בו "לא מתאים לתפקיד"? האינו מנוסה די הצורך? האם דבק רבב – מקצועי או אישי – בתפקודו? האם איננו מנהל מוכשר שהגיע בכוחות עצמו עד לדרג הבכיר בהנהלת הפרקליטות? דבר מכל אלה לא נטען בפני, באף שלב – זולת: "הם לא יקבלו אותו".ובכן – אני, כשר הממונה (שמא גם אותי "לא יקבלו"?) אינני מקבל זאת, ואני מצפה מכל עובדי ומנהלי הפרקליטות כפי שאני מצפה מעובדי ומנהלי משרד המשפטים כולו, אלה שאוהבים זאת ואלה שפחות – לעבוד יחד, בשיתוף פעולה ראוי, באמונה ובקבלה עם מ"מ פרקליט המדינה שמונה על פי חוק – עו"ד דן אלדד".

"החלטתו של אלדד לקבל את המינוי נובעת ממחוייבות עמוקה לפרקליטות"

עוד, תקף אוחנה את היועמ"ש על הביקורת המופנית במכתבו נגד הסכמת אלדד לקבל את המינוי: "החלטתו של עו"ד אלדד להסכים לקבל על עצמו את המינוי נובעת ממחויבותו העמוקה לפרקליטות, ומתחושתו כי יש ביכולתו לתרום לה רבות. אני מסכים איתו. אם לשפוט לפי האופן בו התקבל המינוי בציבור (ובניטרול עזיבת קבוצות ווטצאפ כאלה ואחרות) – גם הציבור חושב כך. הוא איננו צריך להתנצל על כך יותר מאחרים שהסכימו לקבל על עצמם את המינוי. הוא איננו צריך להיות מושא לביקורת חריפה, או בכלל. אני מודה לו על הסכמתו, וכך צריכים לעשות כולנו".

שר המשפטים תקף את היועמ"ש על עצם המכתב: "לצערי המכתב האמור איננו נותן דוגמא ל"שילוב כוחות כאיש אחד", שכן היה מצופה – ככל שאין לשיטת היועץ מניעה משפטית – ליתן את ברכת הדרך למ"מ פרקליט המדינה החדש, לאחל לו הצלחה בתפקידו וליתן לו את הגב המלא לשאת בעול האחריות הכרוכה בתפקיד – בעיקר בתקופה מורכבת ומאתגרת זו. כך אעשה אני. וכך אני מצפה גם מכם, חרף ההסתייגויות, חרף הרגישויות. אלה מכם שלמד להכיר אותי יודע שפי וליבי שווים: כשאני אומר לכם שמטרתי היא חיזוק אמון הציבור בפרקליטות – אני מתכוון לכך. אני רואה בערך זה חשיבות עליונה".

בסעיף קטן במכתבו, פרס אוחנה את משנתו בקצרה לגבי הסיבה בשלה הכוח צריך להיות בידי נבחרי הציבור ולא בידי הפקידים: "מערכת המשפט, והפרקליטות בתוכה, חייבת לגזור על עצמה איפוק וריסון רב אף יותר מנבחרי הציבור: את הנבחרים, הציבור יכול להחליף ולהביע את תמיכתו או הסתייגותו מהם – בקלפי (במקרה הישראלי: בתדירות לא מבוטלת).לציבור – ורק לציבור – יש את הזכות "לקבל" או "לא לקבל" את הנבחרים בהם הוא מעוניין, וההחלטות מתקבלות על ידי הרוב באופן דמוקרטי".

שר מהשפטים מתאר את השתלשלות אירועי מינוי מ"מ פרקליט המדינה

בנוסף, פרס אוחנה את כל השתלשלות האירועים מנקודת מבטו: "לפני מספר חודשים פניתי ליועץ המשפטי לממשלה, והצעתי לו להקים ועדת איתור לתפקיד פרקליט המדינה, היות שבחודש דצמבר, כידוע, יסיים פרקליט המדינה היוצא שי ניצן את תפקידו. היועץ טען כי בתקופה זאת, הן בשל הבחירות הקרבות והן בשל התיקים המורכבים שעל הפרק ("בנסיבות הידועות לכולנו") יש מניעה לעשות זאת"

"על כן, עם יציאתו של ניצן מתפקידו, וכדי שלא ליצור ריק שהיה פוגע לשיטתי בתפקוד הפרקליטות, החלטתי לעשות שימוש בסמכות הנתונה לי בסעיף 23א לחוק המינויים ולמנות מקרב "עובדי המדינה" (כך לשון החוק) ממלא מקום. מששמע זאת היועץ, הציב בפני אפשרות למנות פרקליט מסוים אחד בלבד, שהיא לשיטתו, ורק היא – מצויה במתחם הסבירות".

השר הסביר מדוע לא קיבל את עמדת היועץ: "מכיוון שעמדה זו של היועץ נראתה לי לכשעצמה כחורגת ממתחם הסבירות (הייתכן שמבין מאות רבות של פרקליטים טובים ומנוסים יש רק אחד – מוכשר ומוצלח ככל שיהיה – היכול למלא את המשימה?) התעקשתי לקיים הליך סדור שלראיונות עם מועמדים נוספים, במסגרתו אתרשם מפרקליטים נוספים היכולים להשקפתי למלא את התפקיד (ונזכיר; הסמכות ולצידה האחריות על המינוי, הן שלי על פי החוק) וכך עשיתי".

עוד פרס את שיטת הבחירה שלו בפרקליט החדש: "שאיפתי היתה לעמוד בשלושה קווים מנחים לפחות, הגם שאינם מתחייבים ע"פ לשון החוק: ראשית – למנות מועמד מתוך הפרקליטות, ולא סתם "מבין עובדי המדינה". אני רואה ערך רב בידע הרלוונטי ובמקצועיות שצברו אנשי הפרקליטות ביכולתם למלא תפקיד רם וחשוב זה. שנית – למנות מועמד בעל ניסיון של לפחות עשרים שנה בפרקליטות, שהתנסה גם בתפקידים ניהוליים ועמד יפה בניסיון. שלישית – למנות מועמד בעל ניסיון רב בתחום המשפט הפלילי, שלשיטתי נחוץ לתפקיד, רצוי לצד ניסיון בתחומים נוספים".

"תחושה קשה של חוסר צדק כלפי אורלי בן ארי"

אוחנה הזכיר את סיפור מינוייה של אורלי בן ארי, שלא צלח כשהחליטה לוותר על המינוי: "לאחר הליך סדור ושקוף במסגרתו ראיינתי את אלה מבין המועמדים שלא החליטו להסיר את מועמדותם, בחרתי כזכור לתפקיד במשנה לפרקליטת מחוז מרכז –עוה"ד אורלי בן ארי. סברתי, ועודני סבור, כי אורלי היתה יכולה לתרום רבות לפרקליטות והטענה כי אינה מתאימה לתפקיד משום ש"איננה בדרג הבכיר" היא במובן מסוים "חטא על פשע": ידוע לי היטב ומקרוב, ובוודאי גם לרבים מכם, שהרבה גבות הורמו כשאורלי לא מונתה – בניגוד לציפיות ולתחזיות – לפרקליטת מחוז המרכז, חרף ניסיונה הרב בפמ"מ, התאמתה לתפקיד, והאהדה הרבה שזכתה לה בקרב הפרקליטות והפרקליטים במחוז".

"היתה תחושה קשה של חוסר צדק שנעשה כלפיה,מבלי להכנס למניעים לכך, ולכך ביקשו עתה להוסיף את הטיעון שבשל כך שלאמונתה – לא תוכל לשאת בתפקיד ממלאת המקום. כאמור – "חטא על פשע". כך או כך ובעקבות ההתנהלות והלחצים שהופעלו החליטה אורלי מסיבותיה– כן, גם אורלי – להסיר את מועמדותה לתפקיד".

השר תוקף את החלטתו המאוחרת של מנדלבליט להסיר את התנגדותו למינוי אלדד: "אם היועץ היה אומר לי בשלב ההוא שהוא מסיר את התנגדותו למינויו של עוה"ד דן אלדד, שמצאתי גם אותו מתאים לתפקיד, הייתי ממנה אותו על אתר ובכך היתה מסתיימת הסאגה. אך היועץ החליט, מטעמיו, לעמוד על התנגדותו".

"פתאום מרחב הסבירות התרחב"

עוד עקץ על מועמדותה של התובעת בתיקי נתניהו, ליאת בן ארי, לתפקיד: "כך מצאתי לנכון להרחיב את מעגל המרואיינים לנוספים מקרב בכירי הפרקליטות. גיליתי אז בשמחה שגם בעיני היועץ מתחם הסבירות התרחב ואיננו כולל עוד אדם אחד בלבד, אם כי הוא כולל רק חלק מהנהלת הפרקליטות – ובהם גם כאלה שעיקר ניסיונם הוא בתחום האזרחי ולא הפלילי, וכולל גם את מי שנתנמתה אך לאחרונה (במכרז) לתפקיד שפרקליט המדינה היוצא עמל קשות והצליח לשכנע את נציב המדינה בנחיצותו, חרף עמדת מ"מ מנכ"ל המשרד לפיה התפקיד מיותר ואנו מבקשים למשוך את המכרז".

אוחנה מדגיש כי מעולם לא התחייב למנות מועמד מטעם היועמ"ש: "התחייבתי בפני היועץ, וכך נהגתי, שאראיין בשמחה כל מועמד שיציב לפני, אך אני שומר לעצמי את הזכות לא להגביל עצמי לרשימה זו בלבד. כך פגשתי את חלקכם, ושמחתי על פגישות אלה – שהתנהלו ברוח טובה וחיובית ועזרו לי להכיר אתכם ואת הפרקליטות טוב יותר. בסופו של דבר, ולאחר לבטים רבים ומחשבות גם על "פתרונות מחוץ לקופסא" בניסיון להגיע להסכמה עם היועץ, כולל כאלה שחרגו מהשאיפה שהתוויתי, החלטתי שישנם כמה מועמדים מתאימים בקרב הנהלת הפרקליטות,ובראשם עוה"ד דן אלדד".

"הנחתי בפני היועץ את החלטתי על עו"ד דן אלדד ולצידה שמות נוספים, כולם מקרב הנהלת הפרקליטות, שמצאתי אותם מתאימים (אחד מהם לפחות, אף ללא ידיעתו של המועמד) ואפשרתי לו לבחור את המתאים ביותר לשיטתו – ולו "הרע במיעוטו" אם הוא חושב שכולם "רעים", כך שייקח חלק בהחלטה וישפיע עליה משמעותית, חרף האמור בלשון החוק לפיה אין לו מעמד, אך הוא מיאן לעשות כן וחזר על כך שרק השמות בהם נקב מצויים המתחם הסבירות".