הטענות נגד מינויו של דן אלדד לממלא מקום פרקליט המדינה על ידי שר המשפטים, אמיר אוחנה, כבר מתחילות לזרום. יש רבים שרוטנים למראה המינוי המוצלח שהתבצע בניגוד לדעתו של היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, אך היה עיתונאי מסויים שהסביר את הדברים בצורה פשוטה וכתב כי "הבעיה במינוי אלדד זה שהשר אוחנה רוצה לעשות רק דווקא למנדלבליט".

וזאת הבשורה של השר אוחנה. יש שיאהבו אותה ויש שלא, אבל הוא לא מוכן לשוח לפני הפקידים במשרדו אלא הוא יהיה זה שיקבע את סדר היום. שלטון המשפטנים הוא הדבר השנוא ביותר על שר המשפטים החדש.

רק לפני חודש וחצי אמר אוחנה מילים שיכולות לסכם את תפיסת עולמו: "הכיצד זה הפכנו ממדינת שלטון החוק, למדינת שלטון המשפטנים? מי מחליט מי ינהיג את העם, מי מחליט מיהו שיעמוד בראשות ממשלת ישראל? האם המשפטנים היושבים בצלאח א-דין ובבית המשפט העליון, או העם?"

גם הפעם היועץ הודיע לשר המשפטים כי תיתכן בעיה משפטית במינוי שבחר, בניגוד לשיקול דעתו. זה נכון שהוא נתן לאוחנה שבעה שמות לבחור מהם פרקליט מדינה ואוחנה סירב, זה נכון שאפשר לראות בדבר 'תקיעת אצבע בעין' למנדלבליט.

השאלה המתבקשת והחשובה היא למה? למה שאוחנה יסרב לשבעה מבכירי הפרקליטים, או יסרב למינויו של שלמה למברגר הדתי שנחשב גם כנוטה בדעותיו הפוליטיות לצד הימני של המפה?

התשובה נעוצה בתפיסת עולמו של אוחנה. הוא רוצה להחזיר את אמון הציבור בפרקליטות, ולכן, על פי תפיסת עולמו, הוא צריך למנות פרקליט מדינה מסוג שונה מקודמיו – כזה שיחלוק את תפיסת עולמו לגבי שלטון המשפטנים.

השאלה המתבקשת היא לא כמה מועמדים מנדלבליט הציב בפני אוחנה. אלה יכולים להיות שבעה, או שבעה מאות. השאלה היא האם בין מועמדיו הציג היועץ המשפטי לממשלה גם כאלה שאינם חולקים רק את תפיסת עולמו שלו, אלא גם כאלה שחולקים את תפיסת העולם של שר המשפטים?

בתשובה לשאלה הזאת נעוצה הסיבה מדוע בחר אוחנה למנות לתפקיד ממלא מקום פרקליט המדינה אדם שאיננו מקובל על היועץ, וגם מדוע אותו אדם איננו מקובל על היועץ המשפטי לממשלה.