בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו התייחס הרב בני לאו למתקפה הקשה והארסית של הסופר חיים באר נגד הציונות הדתית במסגרתה כינה אותה "גידול סרטני", ודווקא מוצא הבנה בחלק מדבריו.

הרב בני לאו כתב: "הקשבתי לחיים באר בשיחת הלילה שקיים עם רוני קובן. היה קשה. בעיקר כי אני מרגיש קירבה גדולה לאיש וליצירתו. איש יהודי מאוד, מאמין מאוד, רגיש מאוד, ציוני מאוד, וסופר דגול. הוא לא רק הכריז על גט כריתות שלו מהציונות הדתית אלא גם הגדיר את התנועה הזו כ"סרטן בגוף האומה".

"החוויה שחווה למחרת רצח ראש הממשלה, כשאנשים בבית הכנסת שבו התפלל הרימו כוס "לחיים" הייתה החוויה המכוננת שהבהירה לו שתהום פעורה בינו לבינם. ומשם הוא מתנהל כבר שנים עם כיפת שמים על ראשו, אלוהים בלבבו, תורה ומצוות בביתו וכאב עמוק שהופך להיות סוג של בעתה מגלגולה הנוכחי של התנועה שהייתה פעם אשת חיקו".

"לפני הכל צריך למחות על הגדרת ציבור גדול בכינויי גנאי עולבים כאלה. זה מגונה. לעצם העניין – הוא כל כך צודק והוא כל כך טועה. הוא צודק כשמתבוננים בתמונה הפוליטית של הציונות הדתית והוא טועה כשמתבוננים בתמונה החברתית והרוחנית של אותה תנועה".

"כשתנועה רוחנית בוחרת להתמסר לתרגילי הישרדות פוליטיים היא לא רק מאבדת גובה אלא מתרסקת מתחת לקרשים והופכת להיות לשק חבטות. ההתרסקות הפוליטית של המפלגה שהייתה פעם סמל למתינות ול"וו החיבור" קשורה לתהליכים מורכבים שחלקם עצובים ונוגעים בתהליכי הקצנה והשתבללות של החברה הזו אבל חלקם מאד שמחים ונוגעים בתהליכי התמרכזות והשתלבות של החברה הזו".

"תהליכי ההקצנה קשורים לכמה נקודות ציון. כדאי להתמקד בנקודה מרכזית שקשורה למתח שבין השיח הליברלי לשיח השמרני – מסורתי. אפשר לומר שהחלק הקשיח והאידיאולוגי של הציונות הדתית מבקש בכל כוחו להחזיק את התקופה הגדולה של הלאומיות והמודרניות הקולקטיבית ולעצור בכל כוחותיו את זרמי הפוסט מודרניות שנושאים בתוכם את תהליכי ניפוץ הזהויות הקולקטיביות והעצמת הזהויות האינדיבדואליות. אבל מנגד כוחות החיים ובתוכם רוח הזמן מזמינים את מרבית האנשים לאוהל הרחב והגדול שנקרא "העולם". שם, בחוויה הגלובלית, יש אנשים מסוגים שונים, עם הרבה אמונות ועם הבנה שיש אפשרות לחיים משותפים בשונות גדולה".

"כמו כל חברה בריאה גם בציונות הדתית קל למצוא את הרצף שבין קצה לקצה. העמדות הקיצוניות של שר החינוך מביכות חלקים רבים מהציונות הדתית שכבר עברו כברת דרך עם בני משפחותיהם ועם עצמם. יש פער מדהים בין הבריאות הטבעית והשמחה של רוב חברי התנועה הזו לבין הצהרותיהם של רבנים ופוליטיקאים שעדיין משתבללים בתוך עולמם הפנימי. העובדה היא שלא תמצאו פינה בציבוריות הישראלית נטולה בוגרת או בוגר של התנועה הזו. לא בתור "שליחי מפלגה" ולא בתור נושאי לפידי הגאולה אלא כאזרחים מן השורה שמשתלבים בטבעיות בחיים הישראליים".

"אותם אנשים משתלבים גם ימצאו פינה חמה ואינטימית בבית הכנסת לתפילה ולימוד שבועי או אפילו יומי. הם לא יטנפו את פיהם כלפי "אחר" כל שהוא, לא יחפשו דרכים להשתלט על המדינה ולהפכה לאיראן או כל מיני חלומות מבועתים שכאלה. הם מאמינים בתהליך ארוך של שיבת ציון, של יהדות שצומחת לתפארת בגוונים וביופי. והם (ברובם) לא יצביעו למפלגה סקטוריאלית".

"ימיה של המפלגה הדתית הלאומית הסתיימו כי הרוב של בוחריה בחרו להיות חלק מחברת הרוב ולא סקטור שמתנהל כמו מיעוט נרדף. הדתיות שלהם היא עמוקה אבל היא לא קשורה ל״מפלגה״. החברות הסקטוריאליות חייבות למען הישרדותן לשמור על נציגות הנאמנה לבוחריה ורק לבוחריה. לכן יש רשימה (מאוחדת) חרדית ורשימה (מאוחדת) ערבית. ש"ס עוד מתעקשת להיות סקטור ומקרטעת בעולמה אבל הציונות הדתית חדלה והפכה להיות חלק ממרחב החיים הישראליים. לכן יהיו נציגיה בכל חלקי התנועה הציונית, מימין ומשמאל.  משמאל לכחול לבן תהיה מפלגה ציונית ומימין לליכוד תהיה מפלגה ציונית ועל פי כל הרצף הזה יהיו אנשים דתיים".

"חיים יקירי ואהובי – חבל שנפלת לביזוי ה"ציונות הדתית" מתוך בעתה וחרדה נוכח הנהגה קיצונית שמאבדת את עצמה לדעת. הציונות הדתית, ואתה בכללה, ממשיכה לחיות עם וויכוחים פנימיים אבל בעיקרה עם אהבת אדם ודאגה אמיתית לשמירת ערכי היהדות בתפארתה".