1. בניגוד לסערה הקודמת שהתעוררה בעקבות דבריו של הרב רפי פרץ על קהילת הלהט"ב, נראה שהסערה הנוכחית תופסת פחות נפח תקשורתי. אולי כי זה באמת כבר לא מעניין, או שלמזלו של הרב רפי נושא החסינות לראש הממשלה בנימין נתניהו מייצר המון כותרות ודוחק את שאר הנושאים לשולי אתרי החדשות.
ובכל זאת, משיטוט קצר ברשת החברתית בסוף השבוע האחרון, נראה כי הפיד שלי מתחלק לשניים; אלה שתוקפים את הרב פרץ ומכנים אותו גזען, חשוך, הומופוב, כהניסט ועוד שלל כינויים דווקא מאלה שרואים בעצמם את בני האור המכילים, הליברלים ואוהבי האדם. בעבר השני נמצאים, כמובן, תומכיו של הרב פרץ שמגבים אותו ומפרגנים לו על אמירת האמת ללא מורא.
2. ולמה החלוקה הזאת חשובה? כי הסערה הנוכחית היא עוד הוכחה שמדובר ב"סערה לשם סערה" בלבד. לא לבחינת עמדותיו של הרב רפי, לא לבירור עמדת התורה בה הוא מאמין, אלא התנגחות נטו. בין ימין לשמאל. בין דתיים לחילוניים. הרי ממילא אף אחד מאלה שהזדעזעו מהדברים לא היה מצביע לו, ומי שכן רוצה להצביע לו לא יסיר את תמיכתו בגלל הדברים שאמר.
3. מלבד ההד התקשורתי, יש עוד הבדל בין הסערה הנוכחית לזאת הקודמת. הפעם מספר ראשי ערים הוציאו הנחיה למנהלי בתי הספר שבעירם לדבר הבוקר על "הכלה" ו"קבלת האחר" בעקבות "דבריו הפוגעניים" של הרב פרץ. ממש מחווה נוגת ללב. ונשאלת השאלה: מדוע אותם ראשי ערים לא הורידו בסוף השבוע האחרון הנחיה למנהלים שידברו על גבורתו של מוטי בן שבת ז"ל שנהרג כשהציל אנשים משטפון בנהריה? למה אותם ראשי ערים לא ראו לנכון להוריד הנחיה לדבר בכיתות על ערבות הדדית? על גבורה אזרחית? על הקרבה למען האחר?
4. התשובה היא פשוטה: כי יש היום קבוצה אחת במדינת ישראל שאסור לדבר עליה: הקהילה הלהט"בית. ואם דיברת אז אתה חוטף. תסיתו נגד החרדים, נגד הציונות הדתית, נגד עולי ברית המועצות. נגד הרב הראשי. זה לא מזיז לאף ראש עיר ולאף מנהל בית ספר. אבל כשרב יגיד את דעתו על הקהילה הלהט"בית? זה כבר קו אדום. מספיק לראות איך דבריו הארסיים של הסופר חיים באר לפיהם "הציונות הדתית הפכה לגידול סרטני" עברו בשקט, כדי להבין שכל מי שמזדעק נגד הרב רפי נאלם ונעלם כשמסיתים נגד הציונות הדתית.
5. אז מה בכל זאת הרב רפי היה צריך להשיב כששאלו אותו אם אחד מילדיו היה בעל נטיות מיניות? לא יודע. יש מי שחושב שעשה נכון כשאמר את הדברים כמות שהם. יש מי שטוען שהיה צריך למרוח את המראיין ולא לחשוף את דעותיו האמיתיות. ויש מי שסבור שהיה צריך להתחמק מהשאלה. אבל נראה שהתשובה של חבר הכנסת משה גפני מיהדות התורה היא הנכונה ביותר. בראיון לגל"צ נשאל גפני על סערת הרב פרץ והשיב בקלות, בלי גמגום ובלי להתפתל: "בבית הספר של הנכדות שלי לא עוסקים בנושא. ביהדות התורה לא מתבטאים על זה". תמיד אנחנו אומרים שיש לנו המון מה ללמוד מהציבור החרדי בכל הנוגע לפוליטיקה, כנראה שהגיע הזמן שנלמד מהם גם תקשורת.
תגובות
בהחלט יש מה ללמוד אבל בנושא הזה ברור שזה לא דומה. לציונות הדתית יש מגמה להשפיע על אופי החברה והמדינה ולכן הרב פרץ הוא שר החינוך ולא משהו אחר ולכן גם בציונות הדתית חושבים שלפעמים צריך לדבר על הדברים האלה כדי להשפיע... בבתי ספר של הנכות של גפני לא מדברים על זה אבל הוא לא מתכוון להשפיע על מה ילמדו את שאר הילדים
למה מעבירים שיעורי על פרץ ולא על האסון בנהריה ההבדל הגדול הוא שהרב רפי פרץ הוא שר החינוך. לכן הגיוני שהמחאה שינקטו כנגדו תהיה מחאה בתוך עולם החינוך שמתבצעת על ידי אנשי חינוך במוסדות חינוך. לכן מי שמוחה כנגד המוות של פועלי בניין הם פועלי בניין, מי שמוחה כנגד קצבת הנכים הם הנכים, מי שמוחה כנגד היחס לקהילה האתיופית הם בני הקהילה האתיופית וכן הלאה.
בן גביר ענה שהיה מחבק אותו ומבן גביר צריך ללמוד