פרשתנו פותחת בתיאור גישתו של יהודה לפני יוסף: "ויגש אליו יהודה". אין זה סוד כי יהודה מופיע באופן עקבי בלב הכותרות של פרשות מקץ-ויגש, הוא מנהל את המשא ומתן מול יוסף, ומן העבר השני את הדין ודברים מול יעקב אביו. מה עומד בסוד דמותו המיוחדת של יהודה? מדוע דווקא הוא מופיע כה רבות בפרשות האחרונות?

מכירת יוסף – מקור התהליך

כידוע, מכירת יוסף לישמעאלים יצרה אצל האחים שבר נפשי ותודעתי. מיד לאחר פרשת המכירה, מופיעה פרשת יהודה ותמר כלתו. מה עניינה של סמיכות זו? מהי המשמעות העמוקה של שתי פרשיות אלו? את התשובה לשאלות אלו עונים חז"ל:

"למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף? ללמד, שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו: אתה אמרת למכרו, אלו אמרת להשיבו – היינו שומעים לך!".

בזמן המכירה התברר לעיני כל כוחו הגדול של יהודה, דבריו חדרו ללב האחים כחץ מהיר. דווקא בנקודת הרתיחה הזו, כאשר יכול היה יהודה להשיב את יוסף לאביו בשלום, בחר יהודה בהצעה ממוצעת ולא מוחלטת: "לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים" – לא הצלה גמורה, ולא הרג סופי. בתוך תהליך הזיכוך הכללי של שבטי ישראל, גם ייעודו הרחוק של יהודה הולך ומתברר.

"וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו"

האחים טענו לפני יהודה טענה קשה: "אלו אמרת להשיבו – היינו שומעים לך", בשל כך פותח הפרק הבא במילים: "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו", גדולתו בעיני האחים נפלה הרבה ממעלתה. יהודה מתנתק מאחיו ומתחתן עם בת איש כנעני, בניו ואשתו מתים, והוא מוצא לכאורה קדשה על אם הדרך ובא אליה. הירידה אותה אנו מוצאים אצל יהודה, מזכירה גם כן את אותה ירידה אשר התרחשה אצל יונה הנביא:

"וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ד' וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ד'…וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם".

הירידה המתוארת אצל יונה בוודאי לא באה למסור לנו תיאורים גיאוגרפיים בלבד, אלא תוכן פנימי המלמד על בירורו העצמי של יונה. ירידתו של יהודה אף היא דרשה ממנו לרדת לעומקי נפשו, לעשות בירור נוקב על תפקידו במערכת החיים הלאומית. הניתוק של יהודה מאחיו היה ניתוק מיוחד, ההתבודדות הזו מהעולם החיצוני נתנה לו לשוב אל עצמו, דחפה אותו להבין את ערכו השלם.

מסע התשובה של יהודה

מתוך החושך מתברר האור באופן שלם ויציב יותר. לאחר המעשה שאירע עם יהודה לתמר, התנהלותו של יהודה השתנתה. הגלות הקטנה אליה ירד יהודה, דחפה אותו לשוב לאחיו ולהנהיג אותם. ההודאה של יהודה על המעשה עם תמר, עוררה אותו להקשיב אל העבר, להביט אל עומק המציאות ולשמוע לקולו הפנימי שקורא לו להתרומם. בדיוק אז, חש יהודה כי לאחריותו על המלוכה בישראל יש ערך עליון, אילו היה מכיר בערכו הגדול כבר בשעת המכירה הרי שלא היה יורד תמנתה וממילא הכל היה שב לתיקונו.

המסע אשר עבר יהודה משעת המכירה ועד פרשת ויגש, מלמד על מסע האנושות כולה, על תהליך התשובה של העולם כולו אל מקורו ואל האמת הפנימית המצויה בו. רק לאחר שגילה יהודה במעשה ובמציאות את אשר גנוז וספון בקרבו, מסוגל היה יוסף להודות בפני אחיו: "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה". הצורך לחכות זמן רב לגלות לאחיו כי הוא אחיהם הקטן, אפשר שנבע מהצורך להמתין להתפתחותו של יהודה, רק לאחר שמלכות יהודה תחשוף את אשר קיים בקרבה – מלכות יוסף תוכל להתאחד עמה.