האמת אני לא מבין את מי שבמערכה הראשונה דיבר על קונסטרוקציה פוליטית בחיבור עם עוצמה יהודית, ועכשיו כשבן גביר קפץ מהמקום השמיני לשלישי, נזכר פתאום לדבר על ערכים.

מי שמראש התנגד לחיבור הערכי, כפי שעשתה יפעת ארליך בזמנו, שגם ויתרה על מיקומה בבית היהודי אני מקבל זאת, אפילו מתחבר לדברים. הוא עקבי, הוא סולד מדרך הכהניזם, הוא לא רוצה להכניס זאת הביתה. מה שמוזר הם אותם אלו שבמערכת הבחירות הראשונה דיברו על הצורך בחיבור כדי לא לאבד קולות לימין- והתייחסו לכך שהכל זה משחק קלפים פוליטי, אלו גם אותם שבמערכת הבחירות השנייה תקפו את בן גביר על אבדן הקולות לימין ולא דיברו על המהות והערכים המתנגשים, ועכשיו פתאום הם נזכרו?

ויש גם שושבין לדבר הזה, בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו דחף בזמנו לחיבור הפוליטי הזה, הוא ולא מלאך. הרב רפי וסמוטריץ' קיבלו בהכנעה, דיברו על אחריות לגוש והשאר היסטוריה. ומי שעושה עסקים- ובואו, הייתה לזה תמיכה ציבורית לא מבוטלת בימין הדתי, שידע שבעסקים כמו בעסקים, פעם גזרת קופון שמן, ופעם גוזרים אותו עליך.

בין סמוטריץ' ליוגב

אפרופו קופון: סמוטריץ' בסיבוב הקודם היה המבוגר האחראי, ויתר על מקומו, קרא לאיחוד. הפעם, הרב רפי פרץ, שלאורך כל הדרך חשש ויש לו הרבה על מה להתבסס, שבצלאל מנסה לעשות לו מה שעשה לאורי אריאל- לכן הוא הקדים תרופה למכה. כרגע גורם בבית היהודי מספר שיש נתק בין שתי הלשכות. סמוטריץ' הצליח לאיים ולריב עם לשכת פרץ ועם איתמר בן גביר גם יחד, קיבל את שניהם בברית מאחורי הגב שלו. הרב רפי פרץ- שהביקורות עליו היו שאינו פוליטיקאי, למד פוליטיקה מהי.

בלשכת פרץ יש מקום לחשש נוסף מכך שתתחיל התקרבות בין יוגב לסמוטריץ'. אם סמוטריץ' יצר לו שני אויבים איתם הצליח להתכסח והם סגרו לו על הראש הסכם, פרץ מוצא את עצמו במצב דומה, כשיוגב מאוכזב וסמוטריץ' מרגיש נבגד. בעיקרון הידוע: אויבו של אויבי הוא חברי.

התבדלות בין המפלגות

ויש מי שיוצא נשכר, נפתלי בנט. שקד שהייתה בברית עם סמוטריץ'- ברצון לכבוש בסערה את ראשות הבית היהודי ולהחזיר את הרב רפי חזרה למכינת עצם, חברה אליו בסוף. במפלגה האחות בבוקה ומבולקה, כך שבקרב הפנימי על הקולות שיכולים ללכת לכאן או לכאן, הוא מרוויח.

ויש עוד נקודה, גם הזיהוי של המפלגה עם בן גביר, הרב רפי וכנראה בקרוב גם סמוטריץ', יוצרת הבדלה בין הימין החדש לאיחוד הימין- או איזה שם שיצאו איתו הפעם. ויכול להיות שזה טוב לשני הצדדים. הקו יהיה ברור, מי למפלגה שמרנית יותר ומי למפלגה פתוחה יותר כפי שמכנה אותה בן גביר בלעג, "ימין לייט" (זיכרו שבמועד א' ניסו בכל הכוח להוכיח שהבית היהודי פונה לכל הקהלים).

המטרה של שתי המפלגות גם יחד- הוא ששתיהן יעברו, כדי להציל את גוש הימין. הבדלה ברורה יותר תיצור פנייה לקהלים שונים. למרות שרבים האנשים, כפי שהגדיר זאת יפה אצלנו באולפן מחבר הספר פרומים- יאיר אטינגר, שבבוקר הם סמוטריץ' ובערב הם בנט. ובאמת יהיה אתגר לא פשוט לראות ששתי המפלגות מצליחות לעבור את אחוז החסימה.