פרשן חדשות 12, עמית סגל, אחד מאנשי התקשורת הבולטים במדינה, העניק לעיון 'ידיעות אחרונות' בו הוא מפרסם טור שבועי, ראיון ארוך, מקיף וחושפני, כפי שככל הנראה לא נתן מעולם.

בראיון דיבר סגל על חייו המקצועיים, האישיים, על דתיות, אלוהים, ועל הרגע בו החליט שמעכשיו הוא חושף את דעותיו, דווקא בגלל מפגש עם עיתונאי 'הארץ' גדעון לוי.

"רעות ואני בקבלת פנים של שגריר צרפת בישראל", מספר סגל. "אני כבר כתב פוליטי. פוגש ליד הבופה הכשר את גדעון לוי, עם הצלחת הפחות כשרה. והוא אומר לרעות: "אני מעריך את בעלך. אי- אפשר לדעת מה הדעה שלו'".

"בחזרה הביתה", ממשיך סגל, "רק ליד לטרון אני אומר: כרגע העיתונאי שדעתו הכי ברורה בארץ, החמיא לי שלא יודעים מה דעתי? משהו פה לא הגיוני. אחד משנינו מתנהל לא בסדר. אז אם יש רגע אחד ש"החלטתי" – זה שם".

בהמשך מספר סגל על החוויה של מי שהגיע מהיישוב עפרה למה שהוא מכנה "לב התל-אביביות": כמי שהגיע מעפרה לגל"צ, ללב התל- אביביות, אתה תמיד מגיע עם תסביך נחיתות. לא יודע אם זה רק של דתיים לאומיים. כמו שאומר חברי אראל סג"ל, לציונות הדתית יש צ'יפדפוק, היא רוצה לשאת חן. או של כל מי שמגיע מפריפריה תרבותית. ולוקח הרבה שנים לצאת מזה".

"אמרתי לעצמי, כל הגדעון לוי של העולם יכולים להמשיך לאהוב אותי עוד 40 שנה, הייתי המועדף על עיתון 'הארץ' בחדשות 2 ,מאמרים ממש סבבה. אבל זה לא הגיוני שאצא בסדר בעיני גדעון לוי, יותר מאשר פנחס ולרשטיין או קלמן ליבסקינד. התחושה של להיות בודד בצריח טובה אולי לקריירה, אבל לא לאיזון. הכי כיף ללכת לבד מול כולם. אבל הנכון באמת, זה לראות על המסכים ובאתרים תמונה יותר מגוונת".

"אנשים צריכים לזכור שמשהו יסודי בחוויה השתנה. אדם פותח טלוויזיה, לא כדי לדעת מה קרה היום. אלא כדי שיעשו לו סדר. והפעולה הזאת, מה אתה בוחר, היא פוליטית במובהק. הדרך לאיזון עוברת בשולחן עם שמונה דעות והשקפות שונות. הייתי שמח שיהיו סביב השולחנות עוד קולות. מה, האם אני, עמית מעפרה, מייצג את החוויה של רוב הימין הישראלי, פריפריה, מזרחיות,מסורתיות? לא. זה אילוץ. אשמח לראות לצידי עוד כאלה. במקום מה שקורה היום: התכתשות בין שתי אליטות אשכנזיות. זו השמאלנית, וזו הדתית- לאומית- ימנית".