בשנה האחרונה ספרד סוערת מבחינה פוליטית: הבחירות באפריל האחרון הסתיימו כשראש הממשלה המכהן לא מצליח להרכיב קואליציה, מה שהוביל לבחירות חוזרות בפעם השנייה תוך שנה- כשגם אחריהם אף צד לא יכול להקים ממשלה בעצמו. נשמע מוכר? אתם לא לבד: באמת יש דמיון רב בין הפלונטר הפוליטי בישראל לבין המשבר הפוליטי בספרד, שנמשך קרוב ל-4 שנים ולא נראה אפילו קרוב לסיום.

ולא רק בתוצאות הבחירות יש דמיון בין ישראל לספרד – אלא גם בדרכי הפתרון למשברים. בדומה למצב בכנסת, גם בספרד הפתרון הפשוט ביותר הוא הקמת "ממשלת אחדות" (או בספרדית – "Coalición Mayor", קואליציה גדולה) בין המפלגה הסוציאליסטית (המקבילה לכחול לבן) ומפלגת העם השמרנית (המקבילה לליכוד) – אך בשתי המפלגות התנגדו לכך על רקע הפערים הגדולים בין העמדות. בזמן שבישראל מדברים על ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת, בספרד העריכו כי ראש הממשלה פדרו סאנצ'ז יקים ממשלת מיעוט בתמיכת המחוקקים הבדלניים, אשר מעוניינים שמחוז קטלוניה תהפוך למדינה עצמאית ונמצאים ביחסים מתוחים עם שאר חברי הפרלמנט.  בקצב הזה, יש מצב שבספרד עוד יפנו לנתניהו וגנץ כדי למצוא פתרון לעצמם.

קווי הדמיון הרבים בין המשברים עלולים לעורר דאגה נרחבת בקרב הישראלים: כבר עכשיו כולם חוששים מהליכה לבחירות בפעם השלישית השנה – ואפילו לא רוצים לחשוב על הרעיון שתהיה פה מערכת בחירות רביעית, כפי שהיה עכשיו בספרד. הספרדים כבר מתייאשים מהמצב הפוליטי, אחוזי ההצבעה רק יורדים בכל פעם, מפלגות הימין והשמאל הקיצוני ממשיכות להתחזק בכל מערכת בחירות ושאר המפלגות נמצאות ללא פתרון באופק. "האם זה יהיה גורלנו גם בישראל?", ניתן לשאול. אז תנו לי להרגיע אתכם: למרות הדמיון הרב בין הפלונטר הישראלי והספרדי, הסבירות שנגיע למשבר בסדר גודל של הפלונטר הספרדי אינו גבוה.

לספרדים אין מקביל לנתניהו או לליברמן

ראשית, צריך להבין שהסיטואציה בישראל אינה דומה לזו שבספרד בכל הנוגע לעמדות המפלגות: בעוד שבספרד יש הבדלים משמעותיים בין העמדות של שתי המפלגות הגדולות, אצלנו המחלוקת שתוקעת את הקמת ממשלת האחדות היא בעיקר אישית כנגד בנימין נתניהו ולא עקרונית. הרי אם נתניהו וכתבי האישום הפוטנציאלים שלו לא היו בתמונה – סביר להניח שכחול לבן והליכוד היו מגיעים כבר מזמן להסכמות וחוברים יחד לממשלת אחדות. בספרד, לעומת זאת, השמרנים לא הבטיחו לבוחרים שלא יישבו בקואליציה עם סאנצ'ז – אלא פסלו את כל חברי המפלגה הסוציאליסטית ככלל. הצהרות דומות נשמעו גם בקרב הסוציאליסטים, שסירבו לחבור למפלגת השמרנים בקואליציה.

ההבדל השני בין המשברים קשור למעמדם של מפלגות הקיצון. בספרד מפלגת הימין הקיצוני "ווקס" עברה בפעם הראשונה את אחוז החסימה בבחירות באפריל, והשבוע הכפילה את כוחה מ-24 מושבים ל-52 (מתוך 350 מושבים בסך הכל). כדי להקביל זאת למונחים מהארץ, תארו לכם שעוצמה יהודית הייתה מקבלת 4 מנדטים בבחירות האחרונות, ובבחירות מועד ג' הייתה עולה ל-9 מנדטים- אבל על חשבון הליכוד, הבית היהודי, והימין החדש, וכתוצאה גוש הימין עדיין לא הגיע ל-61. זה בערך מה שקרה עכשיו בספרד: הימין והשמאל הקיצוני קיבלו יותר קולות, אבל בכל הנוגע למפת הגושים שום דבר לא השתנה וההתחזקות של סיעות הקיצון לא חיזקה את הגוש. אצלנו מפלגות הקיצון נותרו מחוץ לכנסת, דבר שמקל יותר על הצדדים בכל הנוגע למו"מ הקואליציוני ובפועל אומר שיש בישראל סיכוי טוב יותר לממשלת אחדות מאשר בספרד.

חלוקת הגושים מתקשרת גם להבדל השלישי בין המצב בישראל לזה בספרד, שהוא אולי החשוב ביותר. בניגוד אלינו, בספרד אין חבר פרלמנט המקביל לאביגדור ליברמן, מי שהוביל בסירובו לפיזור הכנסת ה-21 ומשמש עכשיו כלשון מאזניים עם 8 המנדטים שכרגע לא משתייכים לגוש הימין ולא לגוש השמאל. לספרדים אין מועמד אחד שיוכל אם רק ירצה להביא לאחד מהצדדים את הניצחון ואת האפשרות להקים ממשלה, כפי שליברמן עושה כעת עם האולטימטום שלו לנתניהו וגנץ, והם יידרשו ליישב את המחלוקות ביניהם בעצמם – ללא כל אפשרות אחרת לפתרון שלא יהווה התאבדות פוליטית עבורם.

בשורה התחתונה, הספרדים נמצאים במצב גרוע יותר: בין אם זה יקרה עכשיו ובין אם יידרשו עוד מערכות בחירות לכך, חברי הפרלמנט הספרדי יצטרכו להגיע למוסכמות על נושאי המחלוקת ולחבור יחד אם הם רוצים שתקום ממשלה יציבה. לעומת זאת אצלנו מגוון הפתרונות רחב בהרבה, וכשכולם אומרים שהם לא רוצים מערכת בחירות שלישית – עדיין יש סבירות גבוהה שהכל ייפתר ברגע האחרון מבלי ללכת שוב לקלפי.