כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

צילום: עזריאל דותן | עריכה: ניסים פרץ

אנחנו נמצאים אחרי מערכת בחירות כפולה, המערכת שירדה אולי הכי נמוך מאז קום המדינה, שיסעה את העם, איך מגיעים אחרי שתי מערכות בחירות כאלו, לימי הדין, לחודש אלול, לימים הנוראים?

שאלה קשה מאוד, שאלה שאני מנסה לענות עליה במסע שאני עורך כל שנה בחודש אלול, והשנה ביותר. זה מסע שנועד להגיע ולדבר עם האנשים. הדגשתי באחד המקומות, את התפילה המפורסמת של ר' אלימלך מליז'נסק, ואומר במלים שהולחנו יפה: 'אדרבה תן בליבנו לראות כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם'. שים לב, הוא לא אומר שאין לאנשים חסרונות, אבל הוא רוצה שנראה את המעלות ולא את החסרונות.

לצערי, כשחז"ל לימדו אותנו 'איזהו מכובד – המכבד את הבריות', אנשים חושבים שהם חכמים יותר מרבותינו, ובמערכת הבחירות, במקום לדבר על עצמם, דיברו על אחרים, בהשמצות, בצורה גסה ובוטה. וכפי שהגדרת – ירדנו מאוד נמוך. וכאן צריך להתחיל ולהתעלות שוב. בראש ובראשונה, לראות כל אחד מעלות חברנו, לשים את החסרונות בצד, והמילה הבאה היא החשובה 'ושנדבר'.

צריך לזכור אנחנו כאן כי זו מדינה יהודית

אנחנו מומחים בלדבר אחד על השני, ולא מספיק מדברים אחד עם השני. צריכים לדבר אחד עם השני ולהקשיב. אם הקב"ה, צופה כל הדורות מראש, יודע שאינו קובע על סדום שום דבר, עד ש'ארדה נא ואראה הכצעקתה', כלומר אם הקב"ה לא קובע בלי לראות במקום, ולהחליט, זה צריך להיות המסר לכל אחד ואחד.

בכל ערב ראש השנה, אני אומר לעצמי 'תכלה שנה והטוב שבה, תחל שנה טובה יותר', השנה לצערי אני אומר את הנוסח המקורי – 'תכלה שנה וקללותיה'.

איך אפשר לדבר עם אנשים תורת ישראל זה משהו שאנחנו לא רוצים. לא רוצים 'הדתה', לא רוצים את הציבור התורני בממשלה, לא רוצים כסף לישיבות. איך אפשר לדבר עם אנשים כאלה? איזה שיח יש בינינו?

אני מבקר אותם כל השנה, בזמן הזה של חודש אלול, אני מגיע לבתי ספר לתיכונים, ומבקש מהם תשאלו כל מה שאתם רוצים. תמיד יש את האחד-שניים, ששואלים שאלות שרחוקים מתורה ומצוות, אבל על שאר השאלות אפשר להסכים. ואני שואל אותם תמיד, 'אבל למה כאן?', מה היה רע באוגנדה, כי זו ארץ שיש לנו בה קשר, שהקב"ה נתן לנו אותה ולאבותינו, וכל עוד אנחנו לא נמשיך את הדרך הזו, אז מה אנחנו עושים פה?

אנשים אומרים לי 'סבא שלי היה', ואני אומר להם, לא מספיק להתגאות בסבא שלך, אלא מה אתה עושה כדי שהצאצאים שלך יוכלו להגיד 'הסבא שלי'. זו השאלה שאדם צריך להעמיד מול העיניים. ולכן צריך לדבר.

אם אני פוגש מנהלת בית ספר, שלא יודעת מה פירוש המילה 'סליחות', או שכרשם נישואים, שאלתי את החתן אם הוא כהן, לוי או ישראל והוא לא ידע לענות, לצערי אנחנו נמצאים במציאות שלעתים נתקלים בקשיים. אבל מצד שני אנשים רוצים לשמוע, בואו נמצא את המכנה המשותף, כי בסופו של דבר, הרוב של הדברים משותפים לכולם. לצערי מערכת הבחירות הזו הידרדרה לחילוקי לבבות, ואני אומר, בואו נעלה משם, נמשיך עם חילוקי הדעות במקום חילוקי הלבבות.

אם תהיה עכשיו ממשלת אחדות, נראה שדווקא החלק של הדמוקרטי בשילוב יהודית ודמוקרטית הוא שישלוט. זה שם את היהדות קצת בצד.

אני נזהר מתוקף תפקידי כנשיא בית הדין הרבני, מלדבר פוליטיקה, אבל אני יודע דבר אחד, כל האנשים שהיו שותפים, יודעים שהם הגיעו לכאן, למדינה שבמגילת העצמאות שלה הוזכרה 17 פעמים המילה 'יהודית'. הגענו לכאן כי זו מדינה יהודית. יש לנו ויכוח, ב-60 השנים הראשונות היה ויכוח האם זו מדינה יהודית או מדינת היהודים. הוויכוח הזה לא הסתיים, ב-10 השנים האחרונות נוספה למשוואה קולנית מדי, אפשרות שלישית, מדינת כל אזרחיה. זה לא היה, ולא דובר בעבר. ולכן היום אתה יכול לשמוע גם דברים שמעולם לא נשמעו כמו נישואים עם לא יהודים, בעבר, גם אנשים שאינם מבאי בית הכנסת לא העלו על דעתם אפשרות שכזו.

אבל אחרי הכל, צריך לזכור אנחנו כאן כי זו מדינה יהודית.

מה עושה רב בבר מצווה?

כל נושא ה'הדתה' תופס היום כותרות, באים חילונים ואומרים, 'אנחנו לא רוצים שרבנים ייכנסו לנו לתוך בית הספר', לא רוצים נושאי מסורת ויהדות בתוך ספרי הלימוד במתמטיקה וגיאוגרפיה. האם אנחנו רוצים להכניס את היהדות בדלת האחורית בכל מקום שאפשר?

הזכרת לי שבשנה השנייה בהיותי במודיעין, התקשרה אלי מנהלת בית הספר לאירוע בר מצווה לשכבת כיתה ז', 213 נערים, אני זוכר את המספר. וכשהגעתי לשם, לפני שאני מדבר, אז היא אומרת לי, שראש ועד ההורים שאל 'מה עושה רב בבר מצווה? אני עניתי לו, זה כמו לשאול מה עושה שוער במגרש כדורגל', כך זה היה כבר לפני למעלה מעשרים שנה. הגעתי ודיברתי, וזו לא הייתה השנה היחידה.

הבעיה שלנו היום, שכל אלה שמשמיעים בקול רם, את מדינת כל אזרחיה, אז גם אם בטעות, בא אדם ונותן דוגמה, וזו דוגמה יהודית, ובאים אנשים ואומרים 'מה פתאום!'. צריך להרגיע את כולם, ולהגיד להם, רבנים נכנסו לבתי הספר כל השנים, ועוד לא ראינו שכל הציבור כולו הפך להיות שומר תורה ומצוות. כנער, אני זוכר, שכל רבני תל אביב היו מגיעים לבתי הספר ולגני הילדים לפחות פעם בשנה, ולא ראיתי שמהשיחה הזו תל אביב הפכה להיות בני ברק או מאה שערים. כל אלה שצועקים 'הדתה', או שאינם יודעים על מה הם מדברים, או שהם מחפשים אג'נדות אחרות.

אני מבקש להגיד להם: "אל תשלחו ידיכם אל הנער", תשאירו את הנערים בידיעה מינימלית, כי אחרת אנחנו נתקלים בבורות. שוחחתי בעבר עם מישהו שעוסק בחידוני טריוויה בטלויזיה, והוא אומר לי, תדע לך שאם אני רוצה להפיל מישהו שלא יקבל את המיליון, אני שם שאלה בנושא יהדות.

מותחים את החבל, אבל פועלים לפי ההלכה

אם מדברים על קמפיין כמו 'ההדתה', אז מתנהל כבר זמן רב קמפיין נגד הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים בנושא העגונות ומסורבות הגט. מספר מקרים אפילו עלו לכותרות עם טיפול של הרבנות, ומאמצים של בתי הדין הרבניים, אבל הם אומרים שזה לא מספיק. אז אולי באמת לא עושים מספיק בשביל הנשים האלה?

בואו נעשה סדר. נהיה כנים ואמיתיים, למרות שיש כאלו שלא יאהבו את המשפט הבא שאני אומר: 'יש יותר עגונים מעגונות'. זוהי עובדה. יכולים להתחיל להתווכח, על מקרים בהם אפשר היה להגיד 'פה בית הדין היה צריך להכיר באישה כעגונה'. אבל במקרים שנמשכים שנים, יש יותר מסורבי גט ממסורבות גט. זה גם זה – חטא ופשע.

אלה אנשים שמאמללים את עצמם. זיכה אותי הקב"ה ובשש השנים שאני יושב בבית הדין הגדול, זכיתי לפתור בעיות רבות. התיק הותיק ביותר היה של 37 שנים, והצלחנו לצמצם את המריבה לדירת שלושה חדרים וחצי באחת מערי המרכז. על זה רבו, על זה אימללו משפחה, על זה ניתקו קשר בין הורים לילדים, ואחר כך לנכדים. היה תיק של 23 שנה, היו תיקים של 14 ו-12 שנה.

העיכוב הזה הוא באשמת הרבנות, או שבני הזוג התעמרו אחד בשני?

קודם כל זו אשמה של בני הזוג, ואלה שמסביבם שנותנים להם עצות לא טובות ולא נכונות. לעיתים יש שהיו עורכי דין לא טובים, לעיתים יכול להיות שהדיינים נתנו החלטה ולא התקדמו איתה ולא פעלו בעקבותיה. אבל אני אומר, זכיתי ואני מודה לקב"ה על הכוח שנתן לי לפתור בעיות.

עד שלא באתי לבית הדין הגדול, לא היה סופר דינים בבית הגדול, והגט לא ניתן מיידית. עכשיו כבר כותבים את הגט במקום, ולא מהססים לעשות גם מעשים חריגים, כמו שרמזת על המקרה של עיכוב קבורה של אישה, עושים הכל לפי ההלכה, לא זזים במילימטר מההלכה. גם כשהסכמנו לפרסם שמות של סרבני גט, וגם כששלחנו לכלא זה היה לפי ההלכה. הכל מתוך מאמץ להציל את האנשים עצמם – מעצמם.

ואף על פי כן, למרות המאמצים של הרבנות, הקמפיין הזה עדיין קיים, שהרבנות לא הולכת מספיק רחוק, היא לא מפקיעה קידושין, היא לא משנה את החוקים. למה הקמפיין הזה עדיין קיים?

קודם כל הקמפיין קיים, כי יש אנשים שמתפרנסים ממנו. הדיינים עושים את המאמץ על פי ההלכה. לא בקלות אפשר להפקיע קידושין, מותחים את החבל, משתמשים בכלים שלא השתמשו פעם. אם הרב הרצוג הזכיר את המושג של פיצויי גירושין, אז לא השתמשו בו, היום זה כבר קיים יותר. הופכים אבן על אבן בתוך ארון הספרים היהודי.

בתי הדין הפרטיים הם חורבן

ובכל זאת אנחנו רואים בתי דין פרטיים שקמים ומפקיעים קידושין במקרים של סרבנות גט קשה? 

אני יכול לציין לך שלפני חמש שנים, הבאנו זוג להסכם גירושין, עם מספר סעיפים, שאחד מהם היה שהילד ילמד בתלמוד תורה של חסידות מסוימת. אבל מה לעשות, בעיר שבה גרה האישה, יש תלמוד תורה של חסידות אחרת, ושם הילד לומד. האיש הלך לבית דין פרטי, ובית הדין הזה בלי בושה, פונה אלינו וקובע כי הואיל וסעיף אחד בהסכם לא מולא ככתבו וכלשונו, הגט בטל, והאישה הזו היא אשת איש. במילה אחרת, האישה הזו שהתחתנה בינתיים, הילד שלה ממזר.

זה מה שקורה כשיש בתי דין פרטיים, וכשיש הפרטה. אשרינו שאנחנו במדינה יהודית, שיש בה מערך בתי דין מסודר. יש מה לשפר, צריך לעשות הכל, אבל יש לשמר רבנות אחת. לא ראיתי שכשיש בעיה במשרד הפנים, מפריטים את משרד הפנים. התורה שלנו היא לא משחק. המציאות מוכיחה שכשאתה מפריט ומפזר, יש חורבן. אנחנו במדינה יהודית עם רבנות אחת ומשתדלים לעשות הכל למען מדינה יהודית.

בכל זאת זה ראיון חג, מה האיחולים של הרב לגולשי סרוגים ולעם ישראל לכבוד שנת תש"פ?

אני רוצה לאחל לכם, לאתר סרוגים ולשאר האתרים. יש לנו בתפילה ביטוי שאנחנו אומרים 'כי הוא לבדו מרום וקדוש', אחד הביטויים שם הוא 'עושה חדשות'. בואו נזכור שמי שעושה חדשות זה הקב"ה. אנחנו מדברים. מאחלים ומייחלים כולנו, לראות את החדשות שהוא עושה, ותזכו לדווח על חדשות טובות ומשמחות, ותזכו אלה שמבשרים גאולה וישועה לכל עם ישראל.