לשכת נתניהו והליכוד מייצרים תבהלה רבתי. מי שצופה מבחוץ- הציבור הישראלי, עלול לחשוב שהמדינה בקריסה. וועדת הבחירות המרכזית, הגורם שאחראי על יישום ההחלטה הדמוקרטית לא מתפקדת.

בית המשפט העליון, הפרקליטות, המשטרה, הייעוץ המשפטי: כולם אנטי- ביבי. כל זרועות החוק, המשפט וגופי הממשל מתנהלים בצורה כמעט פושעת. ואף אחד לא מהין לשאול- אם הכל כל כך קטסטרופה- למה לבחור בראש ממשלה ובמפלגה שלא הסכינה לייצב את זרועות המשטר? למה עשור של נתניהו בהובלת הליכוד הביא אותנו עד הלום? במי האשם? מי עמד לנתניהו בדרכו במשך 10 שנים לשנות את פני הדברים?

בואו נזכור. בימין, ולא רק שם, יש ביקורת נוקבת ולגיטימית על הסמכויות שגרף לעצמו בית המשפט העליון, יש ביקורת רבת שנים על הכוח שיש לפרקליטות ולמשטרה- אגב הנקודה הזו לרוב הגיע דווקא משמאל.

כל הדברים הללו שרירים וקיימים. הדורסנות שנראתה בעת עקירת גוש קטיף וצפון השומרון קרתה כבר ב-2005. מאז 13 שנה עברו בארץ המובטחת, מהן עשור בהנהגת נתניהו (אגב נתניהו אז הצביע בעד, עם משיכת כתפיים או בלי, היה זה הוא שהצביע בעד תכנית ההתנתקות). כבר באותו קיץ מר נעצרו נערות בגיל העשרה מלהפגין ונעצרו אוטובוסים בדרך לכפר מיימון, כבר אז הימין התלונן על כל מה שנתניהו נזכר לשים בחזית, אז מה קרה?

נראה שרק מאז שזרועות החוק החלו לחרוך את שולי גלימתו של נתניהו הוא החל לזרוק בליסטראות על אותן הזרועות. כן, אותו חוק שאחד הוא לראש ממשלה ולרומן זדורוב, ולכל אדם שמגיע בפני שופט ונעצר בידי המשטרה והפקליטות מטפלת בתיקיו – כי אילולי סדרי השלטון איש את רעו חיים בלעו לימדונו חזל"נו.

"לא נתניהו, לא חוקרים", נוהג להגיד תמיד נתניהו, אך כשזה נגע בפינוי עמונה, או פינוי נתיב האבות– נתניהו התייצב לצד החוק- דבר ברור- אך נפלא הדבר שנתניהו לוקח את הביקורת הלגיטימית הזו ולפתע כשזה נוגע בו, בחקירותיו, או בניצחונו הפרסונאלי בבחירות- אז פתאום הוא אכפתי כל כך ורגיש לנושאים הללו וכל זרועות החוק רק עומדות לו לרועץ.

עכשיו הוא מנופף בתחקיר של קלמן ליבסקינד- עיתונאי בחסד, עם תחקיר נהדר, אך פה פתאום התקשורת דיברה אמת? פה זה לא פייק ניוז? הכל פוזיציה? כשהתקשורת מבקרת את נתניהו (פעמים רבות מפוזיציה ואג'נדה- אני הראשון להסכים זאת), זה רע למופת, ופה? על זה קובעים מסמרות? רצים לכנסת לעשות שרירים ולהצהיר מול הציבור שיו"ר וועדת הבחירות מיאן להיפגש איתו?

אני אישית חושב שנתניהו מנהיג מוכשר, הוא תרם רבות לישראל במובנים רבים, כלכליים, ביטחוניים, מדינאיים ועבר קדנציה נוראה של נשיא ארה"ב אובמה בדרך מעוררת הערצה- אבל בבליל התבהלה, חצי האמיתות, ההבטחות וכל הג'אז הזה, צריכים לקחת נשימה ולהבין שאנחנו בריצת אמוק של קמפיין, בה האמת היא לא אופציה בכלל, אלא מקסימום שברים ממנה שמשרתים את המטרה- לנצח בכל מחיר. וכל מהדהדיו ברשתות יוצרים מסך עשן עבה ואפל.

כי אם נקשיב לנתניהו עצמו שאומר שכל החשדות שלו יקרסו כמגדל קלפים, ואני מאחל לו ולנו שכך יקרה. מה אז? לפתע נשמע זמירות אחרות? כפי שאמר למשל לנשיאת העליון כשיצאה מתפקידה השופטת דורית בייניש- שהוא יגנוז כל הצעה שתפגע בעצמאות בית המשפט עליון?

ובצד העשן הזה שמכסה על תודעת הבוחרים, הם צריכים ללכת לקלפי ולחשוב מי באמת מקדם את הערכים שלהם, מי עושה זאת לא רק כשהוא בריצת אמוק לקלפי. מי מחזיק באג'נדות שהם מאמינים בהם ללא קשר לחקירה פלילית זו או אחרת. כל אחד ותפיסת עולמו, כל אחד ועולם הערכים שלו, וכל אחד שינקה את התרחשת הזו ויחשוב עם עצמו.

וגם הוויכוח בין הליכוד לשותפיו הטבעיים חשוב, האם הגוש או המפלגה הגדולה יקבע את עתיד המדינה. אלה הנושאים, השאר- מופע אור- קולי שמנהל נתניהו בכישרון רב, רק צריך להבין שהחיים זה לא הופעה.