פרשת הרב טל: לבי"ד יש כח רק אם הציבור נותן בו אמון

במאמר אותו פרסם בקבוצת 'זיקים' בה הוא מפרסם מדי ערב מאמר קצר בענייני היום, כתב הרב שרלו כי "תהליך שיפוטי נפתח בבירור העובדות. לבית המשפט יש נקודת מוצא – מי התובע ומי הנתבע, יש חזקות פתיחה שונות, יש דרכים להביא ראיות מסוגים שונים, ובית המשפט מנסה ככל יכולתו לקבוע מה באמת התרחש במציאות. בשל העובדה *שהראיות השונות מונחות אך ורק בפני בית הדין – קשה לערער על העובדות".

לדברי הרב שרלו, "הציבור חייב להיזהר מאוד מקביעת עמדות כתוצאה מעובדות חלקיות, או שמיעת צד אחד בלבד. בשלב השני, בית הדין מחיל את הנורמות הראויות לדעתו על המציאות שהתבררה. כאן בוודאי ניתן לטעון כלפי בית הדין שהעמדות הנורמטיביות שלו שגויות מאוד. לעתים הדבר נובע מתפישות תרבותיות וחברתיות שונות,לעתים הדבר נובע מעמדות מוסריות שונות, לעתים הדבר נובע מהבנות פסיכולוגיות שונות. לעתים, חס ושלום ממצבים אלה, מחוסר אמון בבית הדין".

אז מה התוקף של החלטת בין הדין? לדברי הרב שרלו, "חובת הציות לבית הדין תלויה כמובן במעמדו. אם זהו בית הדין שהתקבל על ידי הציבור ולו גם בדיעבד- הציבור חייב לכבד את פסקיו גם אם אינו מסכים לקביעות הנורמטיביות שלו;על אחת כמה וכמה אם בית הדין התקבל על ידי הצדדים השונים, ב"נאמנים עלי". אולם, אם המציאות היא אחרת ובית הדין כלל לא התקבל על ידי הציבור- אי הסכמה עם הקביעות הנורמטיביות של בית הדין מותרת לחלוטין. דברים אלה נכונים בכל הקשר של בית דין שנדרש לסוגיה כלשהי".