השנה אני אדליק מדורה לכבוד הרשב"י בל"ג בעומר שכונה שלי.

מעולם לא הייתי בהדלקות מדורה. מאז שאני זוכר את עצמי הייתי נוסע עם אבא שלי עד למירון, כשכל הנוסעים שרים בדרך בין נמנום לנמנום על בר יוחאי שאשרי יולדתו.

כשכולם היו שוקטים אבא שלי היה מספר לי בשקט את הסיפורים על רבי שמעון ובנו במערה, ועל מה שהוביל אותם לשם: אמירת האמת על הממשל הרומי גם במחיר אישי. ואבא, בנוסף לכושר הסיפור שלו, הוא היה מספר עם עיניים נוצצות כאלה שאני הרגשתי ממש שם – לפני אלפיים שנים עם רבי עקיבא הגדול ובר כוכבא ועם רבי שמעון ורבי אלעזר שקבורים באדמה עד צווארם ולומדים תורה.

מאז שאני זוכר את עצמי, למעט שנה אחת בצבא, בכל שנה הייתי הולך למירון ונלחם בכדי להגיע אל קבר הרשב"י, להניח עליו יד לחמישה פרקי תהילים, לנשק אותו ולתת לאדם הבא אחרי להידחף גם כן לתפילה קצרה. אחר כך היינו יוצאים אל רחבת חצר הרשב"י ושרים גם לכבוד רבו של ר' שמעון, "אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם".

ביום הזה אנחנו מדליקים מדורות במקום 'סתם' נר נשמה, כדי לסמל את 'אש' התורה של רבי שמעון בר יוחאי הגלומה בזוהר, ובכך אנחנו חוגגים את ירידת הספר הקדוש הזה לעולם.

והשנה, השנה אני לא אלך למירון

אני לא בא בתלונה לאותם שאומרים כי את התקשרותם לצדיק הם יכולים לעשות רק במירון ועל כן הם הולכים לשם. אני באופן אישי לא אהיה מסוגל להיות אחד מאותם שמונה מאות אלף איש שגודשים את מירון ואת ה'הדלקות' המיוחדות שמתקיימות בה כאשר בשנה הזאת עבריין מין מורשע יחזור להדליק מדורה, בדרך לחזרה שלו אל עמדת כוח בחסידות ברסלב.

עצם האישור שניתן על ידי משרד הדתות לחסידי ברלנד כי העבריין העומד בראשם ידליק מדורה לכבוד רבי שמעון, צריך לעמוד לחקירה באופן בהול. הדיווחים המעורפלים על איומים וסחטנות לאור העבר של אותם אנשים, דורשים בדיקת עומק בנושא.

בכללי, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, איך הגענו למצב שבמדינת ישראל כשעבריין מין מורשע מנסה להיתפס כנורמטיבי תוך סלילת דרכו חזרה להנהגה, מדינת ישראל מאפשרת את הדבר.

רבי שמעון לא היה רוצה שתודלק 'לכבודו' מדורה שבאה לשרת את כבודו של עבריין מין המגדיר עצמו כרב וכצדיק שבדור, אז אני השנה אדליק מדורה לכבוד הרשב"י בשכונה שלי. יותר משחשובה לי ההרגשה העילאית שיש במירון, חשוב לי שהמדורה שלי תהיה כמו שרבי שמעון היה רוצה.