עבדים היינו בברזיל: מדוע הקפוארה תפסה בישראל?

קפוארה שהגיעה מהעבדים בברזיל היא אמנות של חירות, של יציאה אל החופש. לכבוד חג החירות קבלו הצצה אל האמנות הזאת, בעזרת ספר חדש הבוחן מבפנים את התופעה שהפכה נפוצה בנוף הישראלי

עבדים היינו בברזיל: מדוע הקפוארה תפסה בישראל?

אלון יודלביץ' מאמן קפוארה כבר 15 שנה. 22 שנים הוא מתאמן ונמצא בתוך העולם העשיר והמיוחד הזה. יש לו סטודיו לקפוארה ותנועה אותו הקים בירושלים וספרו "מעגל החיים: קפוארה כאומנות המפגש" עתיד לראות אור בקרוב בהוצאת סטימצקי.

אלון- המכונה ליז'ארו (מהיר- בפורטוגזית) הוא בעל דרגת פרופסור- חגורה מאוד גבוהה בקפוארה. בספרו הוא מנסה לבחון את עולם הקפוארה ומדוע היא הצליחה כל כך בישראל.

גילוי נאות: את אלון אני מכיר כבר כמה שנים טובות מתוך אותו עולם קסום שנגע גם בלבי לפני אי אלו שנים.

הקפוארה הגיע לישראל מברזיל, שם התפתחה אצל העבדים שהגיעו במסע טראנס-אטלנטי מאפריקה ועבדו במטעים על ידי הפורטוגזים ובשנים האחרונות ישראל הפכה אחד המרכזים הדומיננטיים לקפוארה בעולם כולו.

אלון בפעולה (צילום: Jennifer wright)

מסר של חירות

אתה רואה קשר בין החירות של חג הפסח לבין הקפוארה? "בוודאי, הקפוארה צמחה מעבדים שברחו ממתחם המגורים שלהם – הם עבדו קשה במטעים באחוזות של האדון הם בחרו אל ה- "קילומבו"- כפרים של עבדים נמלטים בתוך הג'ונגלים שם התארגנו כקהילה של אנשים חופשיים עם היררכיה. היהודים גם היו עבדים שנמלטו מעבדות לחירות וזה די ברור הקשר הזה. ויש גם מסר של חירות בקפוארה עצמה, הקפוארה היא התגלמות של מלחמה על החופש".

"האמנות של הקפוארה בגדול, אם מנסים להגדיר מה עושים שני אנשים במעגל הקפוארה" מסביר אלון, "אז שם מתרחשת כל האינטראקציה בין הלוחמים, הנגנים, הממתינים לתורם והצופים- זה איזשהו משחק של כוח, משחק של שליטה. אם זו שליטה פיזית, שליטה גופנית, שליטה פסיכולוגית, שליטה על העין של הצופה. שליטה על המרחב, כאשר בכל דיאלוג אחד מהשחקנים יוצא 'האדון' והשני יוצא 'העבד' וככה העבדים הציגו את החיים שלהם בתוך המעגל".

כדי שאני אהיה חופשי השני צריך להיות עבד? "הם פשוט הציגו את המציאות שלהם באופן לא מודע", אומר אלון. "אני לא חושב שזה היה באופן מודע, זו מניפסטציה תרבותית שקרתה באופן לא מודע, שהציגה את המציאות שלהם. מעבר לזה היכולת הפיזית, האקרובטיקה, הפלוראו- תרגילים הלוליינים בצמוד לרצפה- זאת השאיפה לחופש, התנגדות לחוקי הטבע, התנגדות לדיכוי הרצון והשאיפה לחופש.

גם המוזיקה עצמה, מעבר לכך שבמלל היא שרה על חופש ועל שאיפה לחירות- המוזיקה עצמה היא משחררת, היא לוקחת אותך למחוזות אחרים. בעצם כל אחד מהאספקטים השונים שהקפוארה בנויה ממנו מכוון לחופש. חופש ליצירה והבעה עצמית, חופש פיזי. חופש מוזיקלי, חופש מהשליטה של האחר.

אלון (ליז'ארו) יודלביץ' (צילום: Jennifer wright)

ריקוד או לחימה מה זה קפוארה בכלל?

"הקפוארה היא משחק על שליטה, או משחק שליטה" כך מגדיר אותה אלון. "אפשר לחשוב עליה כעל איזשהו ציר שבצד אחד יש בה את החן והעצמה והריקוד ובצד השני יש את הלחימה והפרגמטיות של הלחימה והאסטרטגיה. הקפוארה תמיד נמצאת על הציר הזה.

לפעמים היא תהיה יותר קרובה לצד של הלחימה ולפעמים לצד של הריקוד, אבל ברגע שהיא הופכת אבסולוטית, שהיא הולכת לקיצון של הציר היא כבר לא קפוארה. אם היא רק לחימה אז זה לא קפוארה, אם היא רק ריקוד היא לא קפוארה, ובגלל זה אנחנו קוראים לקפוארה משחק, כי הקפוארה תמיד משחקת על קו התפר בין חן לאלימות.

האם זה יעיל? להגנה עצמית? "זו שאלה שבתור מורה אני מקבל המון, קפוארה יכולה להיות מאוד יעילה, יש בה טכניקות מאוד יעילות, אבל יש בה גם טכניקות שמאוד לא יעילות, הן לא קשורות ליעילות, ואי אפשר להגדיר את הקפוארה רק במונחים של יעילות ולא יעילות.

הקפוארה היא אמנות מורכבת יותר ושם נמצא היופי שלה. כי היא כל כך מורכבת. באמנות לחימה שנקרא לה יעילה, אז המשחק מאוד ברור: אני רוצה לכסח אותך אתה אותי. אין מה לשבור את הראש. העומק של הקפוארה נמצא בדיוק ב-לדעת מתי היא יעילה מתי לא יעילה, מתי משחקית, מתי היתולית, מתי היא קרבית, אבל אי אפשר לחשוב על הקפוארה רק במונחים של יעיל או לא יעיל".

על יד אחת. אלון במשחק במעגל הקפוארה (צילום: Jennifer wright)

ישראל היא מעצמת קפוארה והספר של אלון מתעסק בזה לא מעט, חלק מרכזי בספר מנסה לענות על השאלה למה ישראל היא מעצמת קפוארה. אלון שוב מציין דבר ראשון את החירות "את אתוס 'מעבדות לחירות' שקיים אצלנו מגיל קטן והישראלים אמצו אותו באופן לא מודע ומצאו אותו גם בקפוארה, כי גם אנחנו גדלנו עליו".

כשהקומבינטור הישראלי נפגש עם אחיו מברזיל

הדבר השני עליו מדבר אלון, זה האופי הישראלי מאוד שבא לידי ביטוי בקפוארה כי התכונות אותם נדרש הקפואריסט במעגל הם ערמה ותחכום. "יש פרק שלם שמוקדש לדמיון בין המלנדרו הברזילאי (מלנדרו- מהמילה מלנדרז' שזו ערמומיות בפורטוגזית א.י) לקומבינטור הישראלי. המלנדרו הארכיטיפי היה כנראה עבד, העבדים אמנם ברחו לכפרים שלהם, אך ברוב המוחלט של המקרים הם לא התנגדו ולא ברחו כי הסיכון שבהתנגדות היה קשה מידי ולא משתלם. אז העבד בחר בשיטות עקלקלות של מחאה כדי להתמודד עם המצב הקשה.

בהמשך כשבשנת 1888 בוטלה העבדות והרבה עבדים עברו מהכפר לעיר כדי לחפש עבודה הייתה עדיין הרבה גזענות ואפליה ולרבים מהעבדים לא הייתה להם ברירה אלא לפנות לחיי הפשע ושם התפתח עוד המלנדו- הערמומי  עם חכמת הרחוב שיודע להסתדר כשהוא מקסים את כולם.

מלנדרו- ערמומי בעל חכמת רחוב ויכולת להסתדר. עשיתי השוואה בין המלנדרו הזה שבברזיל זו דמות בעלת מטען חיובי לבין הקומבינטור הישראלי שאולי דמות עם מטען פחות חיובי אבל יש בה הרבה קווי דמיון.

משחק על שליטה: לחימה, ריקוד, ערמה והבעה

פעם היה לה יותר כבוד בסרטי בורקס למשל של התחמן הוא הגיבור. "בדיוק. אז אני עשיתי את החיבור. אם אתה לוקח את הקומבינטור ומחבר אותו לעוד דמות ארצישראלית 'הסחבק' אתה מקבל איזשהו מלנדרו ברזילאי. ואז אני מסביר שגם המלנדרו וגם הקומבינטור הישראלי שניהם דמויות של מחאה, שההסכם החברתי לא תקף עבורם, בגלל שהרשויות הן מושחתות בעיניהם ומבחינתם החוקים בטלים, וכל עוד החוק לא תופס אותם אז הכל מותר בעיניהם.

לקחת את זה לכיוון קצת קרימינלי.. בברזיל המלנדרו הוא גם קרימינל וגם בארץ. ואז לקחתי את זה עוד יותר אחורה, אם קודם לקחתי את המנלנדו הארכיטיפי אז לקחתי את הקומבינטור האריטיפי ומצאתי אותו אצל יעקב אבינו שגנב את הבכורה מעשיו בדרכים לא דרכים, שגם מבחינתו חוקי הבכורה היו שרירותיים ולא הוגנים. הוא נולד יחד עם עשיו.

אני הייתי חושב שדווקא קווי הדמיון זה ליהודי בגלות, שאולי משם הבאנו את זה. נגיד אומרים על ההומור היהודי שהוא עוקצני והם היו צריכים קומבינות כדי לשרוד במרחב שלא היה להם בו חלק. "נכון מאוד, זה גם בספר, אני משכתי חוט מהיהודי הגלותי ליהודי שבא לכאן לארץ ונאבק בשלטון הבריטי.

ישראל כמעצמת קפוארה

וכאן נכנס פרק נוסף בספרו של אלון שמדבר על המוח היהודי. הוא נותן סקירה על האינטלקט היהודי. כמה פרסי נובל, פרסי טיורינג ושחמטאים היו יהודים וזה מחבר את הדמות היהודי והערמומיות עם המוח היהודי

אלון מדבר על המאסטר הישראלי אולי הגדול ביותר, עידן הררי. "עידן הררי הוא מעצמה. הוא הכניס את הקפוארה קורס מדריכים בוינגייט זה משהו שלא נשמע עליו בעולם הקפוארה, גם לא בברזיל. עידן גרם לכך שחייבים לעבור הסמכה בוינגייט. בראיונות שקיימתי איתו הוא אומר כך, 'כשרצו לבנות את צה"ל יוצאי ההגנה והפלמ"ח פנו לבריטים והתייעצו איך בונים צבא הם אמרו להם דבר ראשון צריך לפתוח ביה"ס לקצינים', וזה בעצם מה שעידן עשה כחלוץ בעולם הקפוארה. הוא קבע רף של מקצועיות שיש עליה גם ביקורת רבה בעולם הקפוארה גם סוגיית המחיר הרב שמשלמים על קורס כזה, אבל הוא גרם להתמקצעות מאוד גבוהה, הוא הכשיר המון מורים (חלק יצאו לשאר העולם א.י).

מאסטרה עידן הררי מעניק חגורה לתלמיד (צילום: יהונתן אלעזרי)

עידן, מימין עם המיקרופון. "קבע רף של מקצועיות שיש עליה גם ביקורת רבה"  (צילום: יהונתן אלעזרי)

"הישראלים גם" מוסיף אלון "אני חושב שהם הראשונים שהחלו להשתמש באינטרנט ולשווק את זה, הם התחילו לעלות סרטונים לרשת, ליוטיוב בכמויות ויצרו תהודה לתחום, והמוח היהודי הצליח למנף את זה הרבה מעבר למה שהקפוארה הייתה בעבר. החבר'ה פה גם נכנסו לעובי הקורה של האמנות הזאת. עידן ידע להביא אנשים מחו"ל לארץ לשאוב מהם כל טיפת מידע. הוא הביא את הכישרונות הכי גדולים לפה וידע ללמוד מהם עד תום.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
קפוארה זה אחלה.
סהר | 22-04-2019 12:29
יפה ומעניין
2
אריק איינשטיין
נועם | 27-07-2019 22:30
הראפ של אריק איינשטיין הוא לא לילדים