בניגוד למה שהטיחו בו, גנץ ניצב הערב (שלישי) ודיבר על שלל נושאים המצויים במחלוקת.

אמנם זה לא היה בדרך נחרצת ורבים מהדברים הוא עטף בעמימות, אך בנושא האזרחי- בסוגיית הדת והמדינה, הוא דיבר באופן ברור מאוד כשאמר "נקדם את ברית הזוגיות, את מתווה הכותל ונאפשר תחבורה ציבורית בשבת בערים שיבחרו בכך"

אמירה כזו, שמה אותו מצד אחד של המתרס כשמהצד השני החרדים וחלק הארי של הדתיים ואף מסורתיים לא מעטים. זו אמירה שמעבירה קו משווה בינו ובין גוש הימין.

גם בצד המדיני, למרות שניסה להלך בעמימות, הוא התייצב ואמר במפורש שהוא יחתור לשלום ולא יחמיץ הזדמנות לעשות שינוי אזורי, כשהוא רומז שנתניהו החמיץ גם החמיץ (אולי שכח שהאמירה המפורסמת של אבא אבן היא דווקא על הפלסטינים),

אך מיד איזן בכך שאמר שאם יתברר שאין אפשרות לשלום, נבצר את מדינת ישראל, לא נרד לעולם מהגולן, בקעת הירדן תישאר גבולה המזרחי של ישראל ונשמור על גושי ההתיישבות להם יש קונצנזוס, (רק שאף אחד לא יודע איפה בדיוק הקו עובר ומה בגושים ומה מחוצה להם).

בדברים אלה הבהיר גנץ במפורש כי בעניינים אלה יש ימין ויש שמאל (מדיני, לא כלכלי), והוא בהחלט במרכז שמאל, על אף ההתייצבות בצד בוגי, שנוטה ימינה בהרבה.

גם כשאמר שכך נהג גם נתניהו בהסכם חברון ובנאום בר אילן, צריך לזכור נתניהו עשה את אלו מתוך אילוץ ותחת לחץ בינ"ל, גנץ מראש אומר שאלו העקרונות שהוא מוביל.

שאר הנושאים בענייני השיח, והממלכתיות והמתקפה על נתניהו שנוהג כאילו המדינה זו הוא, הוא דווקא יכול למצוא אוזן קשבת אצל רבים.

אך המסרים המדיניים, חברתיים ואזרחיים הוכיחו שגנץ שהוא נציג נאמן ל-"שבט הלבן"- אותו כינוי לאשכנזים, חילוניים עם נטייה לסוציאליזם, שלובשים ופושטים צורה במאבק על הנהגת המדינה מול הברית של הרוויזיוניסטים, מזרחיים, דתיים וחרדים. (חלוקה סכמטית ביותר, לא משקפת, אך איתנה).

היום זה גנץ, אתמול זה לפיד ושלשום זה ציפי ובוז'י. אותה הגברת בשינוי אדרת. (לכן אגב לפיד בבעיה גדולה מאוד הערב)

וזה נותן את אות הפתיחה לבחירות הללו, סופסוף מתייצב יריב למערכה ויש נושאים עליהם הדעות חלוקות במדינת ישראל. מעבר לפן הסוציולוגי העמוק. גנץ כשמאל מרוכך מול הימין.