חיות הפלא 2 – פשעיו של גרינדלוולד
ביקורת סרטים: חיות הפלא 2- פשעיו של גרינדלוולד
אני האפלפף. יש לי תיק, דגל, פאצ' במעיל העור, גרביים וסיכות של הבית שלי. מי שלא מבין מה אמרתי, שיעבור למדור כלכלה. מי שצוחק, שיתבייש. יאללה, יאללה אתם מגריפינדור תופסים עלינו גובה.
"מפלטו של הטיפש הוא האומץ", אמר פעם אור רייכרט. ובואו, גם האפלפאפים בני אדם. רגישים, נאמנים וחרוצים. אוהבי אדם וחיות. וחוצמיזה, סמל הבית שלנו הוא הכי מגניב, גירית, שכן היא אוכלת נחשים. אז בואו.
אני מכור לעולם שבנתה ג'יי קיי רולינג. הוא מושלם, תפור בתפרים עדינים, חי בקורולציה מתוקה עם העולם של האנשים חסרי הקסם. אבל לפעמים, באים אנשים רעים בצורת אולפנים וחברות ההפקה הענקיות, ורק רוצות לעשות כסף ולעזאזל עם העולם של הקוסמים, ההיגיון, רצף הזמן והכוחות שלמדנו לקבל.
חיות הפלא 2- פשעיו של גרינדלוולד, הוא מעין המשך לסרט הראשון. מדוע המשך? כי האולפנים הבינו שהם יכולים להמשיך לחלוב את המכורים ולתת סרט שהוא רק טיזר לסרט הבא.
בסרט, אנחנו נפגשים שוב עם ניוט סקמנדר, אוהב חיות מושבע שנקרא על ידי דמבלדור לעזור ולהילחם בגרינדלוולד – מכשף רשע שרוצה להשליט ממשל עליון של קוסמים על העולם הרגיל, שאותו הוא רוצה להשמיד.
יחד עם חברו חסר הקסם (מוגל/נומאג') הוא הולך לחפש את גרינדלוולד ולהילחם בו ובתומכיו.
הסרט מתפזר על שלושה קווי עלילה ושני מסרים שונים. אהבה בין בני זוג מחד וחיפוש עצמי מאידך, כשהשני הולך לאיבוד ולא מקבל את המקום שלו (אם בכלל היה צורך בו, זה רק בשביל לפתוח פתח לסרט הבא).
בכדי לשמר את קהל המעריצים בכיסא, מדי פעם הסרט זורק לנו עצם בצורת שם מוכר, כישוף או חיה חמודה. זה כבר לא חיות הפלא והיכן למצוא אותן, אלא סתם "בואו תראו עוד מהעולם של הארי פוטר".
ויותר מזה, הם מגלים לנו דברים שאמורים להדביק אותנו לכיסא מהלם, אבל עובר בצורה לא ברורה של "מה? לא, איזה שטויות", חוצמיזה שום דבר מזה לא נרמז ברמז דק שבדקים בספרים. אבל אולי אני יותר מדי 'גיק'.
ג'וני דפ, שמאז שודדי הקאריבים הראשון, אבד עליו הקלח, מנסה להחיות דמות שלא ברור לנו הצופים, הקוראים וסתם אלו שנכנסו לאולם הלא נכון בקולנוע, מה הוא רוצה. חוץ ממראה מוזר, דפ לא מביא כלום לשולחן.
שאר הסרט מתנהל בעצלתיים. אך שני פרמטרים מצילים את הסרט מתהומות הנשייה: דן פוגלר והחיות.
פוגלר, המגלם את ג'ייקוב קוולסקי. ולמרות שניסו לשחוק את הדמות המצחקקת והחמודה, הוא עדיין עושה את מה שהוא עושה טוב – ליהנות מהסרט. והחיות, שכבר איבדו את מקומן בסרט, לטובת תסריט בינוני על רשע שרוצה את "טובת הכלל", עדיין חמודות ומיוחדות. אבל מעט מדי.
ואנדי רומיין? הדמות הנוירוטית, על הספקטרום שלא מסוגלת להסתכל בעיניים של חברו לסצנה, שילך לשחק שייקספיר על במות. מזל שהוא לא הפריע הרבה בסרט. אה, וצל"ש לג'וד לאו. סתם כי הוא אחלה דמבלדור.
האולפנים ימשיכו לזרוק עלינו את מסחטת הכספים הזו, ואנחנו נמשיך ללכת. כי אנחנו חלק מהעולם הזה. אבל רבאק, אפילו ג'יי קיי רולינג, שהשתתפה בכתיבת התסריט, לא יכולה לזרוק עלינו. או שכן.
#סולם_רייכרט:
הטוב: יאיי, העולם של הארי פוטר! הרע: לא ככה!!! המכוער: ג'וני דפ עם עין לבנה.
ז'אנר: פנטזיה| במאי: דייוויד ייטס | שחקנים: ג'וד לאו, אדי רדמיין, קת'רין ווטרסטון, ג'וני דפ, זואי קרביץ
הנושא תכלס צודק