אחת ולתמיד: למה אנחנו חובשים דווקא כיפה סרוגה?

לחסידי תולדות אהרן ועוד חסידים בירושלים היתה כיפה סרוגה לבנה.

אני מתכוון לכיפה סרוגה עם דוגמה.

אומרים שזה חידושו של הרב משה צבי נרי'ה, כאשר ראה שלתלמידי ישיבת כפר הרא"ה לא היה נוח עם כיפה שחורה. יום אחד בביקור בקיבוץ דתי, הוא ראה אשה שסורגת כיפה סרוגה דרום אמריקאית. חשב: זו כיפה שאי אפשר להסתיר. הוא בעצמו חבש כיפה כזו, ואחריו נמשך ציבור ענק.

ויש עניין לחבוש דווקא כיפה כזו?

לא. העיקר הוא לכסות את הראש, אבל לכסות ממש, כלומר לכסות את השיער. פוסקים אמרו שדי לכסות רוב השיער. אמנם זה חידוש, כי עניין כיסוי ראש הוא יראת שמים או צניעות, ואיפה מצאנו שדי ברוב יראת שמים או ברוב צניעות, מכל מקום כך פסקו. ויש שחידשו יותר מזה: די שהכיפה נראית היטב מכל צד. זה כבר חידוש מופלג. איפה מצאנו יראת שמים נראית מכל צד או צניעות נראית מכל צד?

ומה דין כיסוי ראש קטן מאוד כמו שיש הנוהגים היום?

אין כאן מקום לתשובה, כי אין מקום לשאלה, כיוון שאין כאן הגדרה של כיסוי כלל, לא מצד יראת שמים ולא מצד צניעות.

מרן הרב קוק חבש כיפה שחורה, וכן רבנו הרב צבי יהודה, וכן רבים מתלמידיו הגדולים.

נכון. אין נפקא מינה. העיקר שיהיה כיסוי טוב. הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ה) לא כותב הלכות בגדים, אלא שיהיו נאים, נקיים, לא גאוונתים ולא סמרטוטיים. כמובן לא שעטנז ועם ציציות. כל אחד יחבוש כיפה מהסוג שליבו חפץ.

אולי יש מעלה בכיפה סרוגה ביופי, מדין הידור מצוה?

אין בכיפה מצווה עצמית, אלא עניין של כיסוי, כמו כל בגד אחר. אך אם כבר אנו מחפשים טעם רוחני-ציוני-חלוצי-סוציאליסטי, אפשר לומר שכיפה שחורה היא פרי עבודתם של פועלים מסכנים בבית חרושת או בית מלאכה, מה שאין כן כיפה סרוגה שהיא פרי של עמל אישי גדול.

ואם היא כיפה סרוגה על ידי ערביות, או על ידי מכונה?

אין מקשים על הדרוש. והעיקר, כיפה גדולה.