עכשיו זה רשמי. לאחר שעלו בתוהו הנסיונות להפקיע בצורה חוקית את סמכויות הגיור מהרבנות הראשית, פתחו קבוצת רבנים מהמגזר מוסד לגיור אלטרנטיבי. בהארת פנים, בהכלה והרחבת גבולות ההלכה עד לקצה הנדרש לטעמם – יחלו בגיור קטינים ויצילו את העולים החדשים מידי הממסד המסואב (המכונה הרבנות הראשית) של עסקנים חרדים שכל עניינם משרות ושררה.

ובא לציון גואל? נראה שממש לא.

בדרך לגאולה שלא בעיתה – יחריבו ויפוררו את הציבור הדתי והמסורתי, שהרבנות עדיין חשובה לו למרות ההשמצות והוצאת דיבתה עליה ועל אנשיה ומניעיהם הפסולים (שהרי הם חרדים ל"ע), ישכנעו את הציבור החילוני, שאף פעם לא רצה גוף ממלכתי אורטודוקסי, שאכן הם צדקו במשך השנים ואין צורך בגוף שכזה, שהרי הדת הינה עניינו של האדם הפרטי, ואין באמת קשר בין המדינה היהודית לגוף הממלכתי-דתי שלה. אפילו הרב קוק מייסדה, לא באמת חשב שאפשר להצליח.

אולי מחר נתבשר שגוף פרטי זה יעניק עוד שירותי דת מאירים, נגישים וידידותיים להבנתם, לכל דורש,כמו: כשרות, מילה, קבורה וכו'.

כמובן שהם מבטיחים שהכל יהיה רק ע"פ ההלכה המסורתית, אך בגישה אחרת, שונה, יותר מכילה ויותר קשובה(ואם יקום מישהו בעתיד, שכבר יחצה לכו"ע את הגבולות – זו בעייתו הפרטית כאמור, ואין להם שום אחריות על שוליים שכאלו. זו תיהיה כנראה בעייתה של הרבנות המוסדית,שלא השכילה להכיל את כולם).

האם באמת הסכנה לא ברורה? כיצד רבנים יקרים שכאלה לא מזהים את החורבן שבלא משים הם מביאים?

חזרנו לשטייטל בגלות במאבק מול הפריץ, כשכל רב עומד עם קהילתו ועומד על נפשו? לא קרה כלום ב67 השנים האחרונות ,שכחנו את שיבת ישראל לארצו? את משמעותה ותחייתה של שיבת ציון?  הזהו מקרה שזקני רבותינו מגנים בתוקף חסר תקדים את המהלך הזה, וקוראים לרבנים לחזור בהם? גם הם חלק מאותו ממסד מסואב שדאגתם לכבוד ושררה? כשלא מקבלים את דעת המיעוט אני מקים אלטרנטיבה? אני מאשים את כולם (חוץ מעצמי) בחוסר רצון והטמנת הראש בחול בסייוע לבעיה קשה של גיור המוני בעייתי? האם אין זאת הונאת הגר כשלא תכיר בו הרבנות הממלכתית?

וממשיך ושואל הבן: לא לימדו אותנו כל הזמן שאנחנו מאמינים במדינה ומוסדותיה, מאמינים שגם אם יש מה לשפר (ובכל גוף ממלכתי יש מה לשפר) התיקון נעשה מבפנים ולא בחלופות אלטרנטיביות שונות ומשונות? האם קבלת השונה וההכלה לא כוללים אנשים שלא שייכים למגזר שלנו, החפצים בכל מאודם לקדם לשפר את שירותי הדת במדינה אך בצורה ממלכתית וממוסדת? מדוע האמון בכוונתם ומחשבתם מתבטל בגלל צבע כיפתם?

למרות הכוונות הטובות של אותם רבנים נראה שאפשר לומר בצער ,שכוונתם רצויה אך מעשיהם ממש לא. אוי לנו שכך עלתה לנו, ונהפכנו מציבור מאמין ומוביל למקים חלופות, למיואש מהתיקון מהממסד, מיואש מהממלכתיות הציבורית. בד"ץ סרוג.
בלעז קראו לזה פעם- נטורי קרתא. (הכיפה ,הבגדים ואפילו השרות הצבאי כבר לא משנים. איזו אחדות ושיתוף פעולה…)

(הכותב הוא חבר מרכז ליב"ה)