המרגל שזרק אותי
ביקורת סרטים: המרגל שזרק אותי
פעם קראתי דימוי יפה על אמנות הפוסט מודרניזם. דימוי על אדם שמשוטט במגרש גרוטאות שסביבו רכבים וחפצים משומשים ובמקום להמציא חפצים חדשים הוא לוקח את הישנים, חותך קצת פה, חותך קצת שם, מדביק חפץ כזה לאחר ויוצר מוצרי כלאיים חדשים-ישנים.
אותם החומרים בשינויי צורה. יש בדימוי הזה רבדים רבים. ביחס לקולנוע, יש הרבה ז'אנרים אלמותיים שממשיכים להופיע על המסך בצורתם הכמעט מקורית וכמעט מושלמת ולצד זה, ישנה תעשייה שלימה, כבר שנים ארוכות, של ז'אנרים שהם תת-ז'אנר.
כאילו לקחו את הז'אנר, חתכו אותו, עיקמו אותו, יישרו אותו, הדביקו אליו גם ז'אנרים אחרים ועשו ממנו משהו אחר.
אני כותב את כל זה, כי מלבד כל הכיף הפשוט של 'המרגל שזרק אותי', אני חושב שיש כאן קודם כל מחווה, יצירה חדשה-ישנה של סרטי הריגול וסרטי הקומדיה. רק ששום דבר אינו עובד לפי כללי הריגול. וגם לא בדיוק לפי כללי הקומדיה.
קודם כל, הקומדיה שיש כאן היא לא רק מצחיקה אלא בעיקר חסרת גבולות בכל הנוגע לאלימות. הכול יכול לקרות והכל אכן קורה. רציחות זוועתיות, חלקי גופה שנחתכים בסגנון סרטי אימה, מלא מלא דם וחזות פלסטית ובוטה של המוות. לצד כל זה, הריגול אינו ממש ריגול. הוא כאילו צוחק על הריגול למרות שהוא ריגול באמת ולא באמת.
אין בו את הכבדות האופיינית לסרטים דומים בהם מסתובבים סוכני CIA בכובד ראש וברצינות. אין פה רגע אחד של רצינות. כלומר יש, אבל מעט מאד. ומי שמובילות את העלילה הן שתי בחורות קלילות מקליפורניה שכל קשר בינן לבין עולם הביון הוא מקרי בהחלט. אנטי-גיבורות שהופכות בעל כורחן לגיבורות.
כשאנדו (מילה קוניס) נזרקת מחבר שלה בהודעת טקסט מעליבה, חברתה הטובה והמופרעת, מורגן (קייט מקינון) ממליצה לה לשרוף לו את כל החפצים.
ההודעה על תכנון השריפה מחזירה את החבר, דרו (ג'סטין ת'רו) לחייה של אנדרו בסערה ושואב את שתיהן לתוך הרפתקה חוצת מדינות בתוך עולם הבין הבינלאומי. כי דרו, מסתבר, אינו עובד באיזו עבדות תמימה. אלא הוא מרגל שמסובך היטב, לכאורה ומסבך גם את אנדרו ומורגן.
הוא שולח אותן למשימה שהיא כמעט בלתי אפשרית, לכאורה. השתיים יאלצו להתמודד עם איומי ארגוני טרור, מחד ואיומו של החוק- המשטרה וסוכנות הביון, מאידך. ובעיקר ייאלצו להתמודד עם הפחדים שלהן עצמן ויצטרכו לגלות אומץ, כנות ותושייה במי להאמין ובמי לא.
הסרט נע בין בדיה למציאות כל הזמן. גבולות המציאות לא נשברים ממש, אבל הם בהחלט נסדקים שוב ושוב, בוודאי בכל מה שקשור ליכולות ההישרדות של הגיבורים והגיבורות. איך שהוא, זה עובר.
לא כי מדובר בסרט שהוא גם סרט מתח ותמיד בסרטי מתח הגיבור נשאר חי, אלא כי זו, גם ובעיקר, קומדיה. ובשביל להצחיק, מותר הכל.
גם להגזים, גם לבנות עלילה לא אמינה (וזה באמת בסדר בקומדיה, לטעמי) וגם להשאיר את גיבורות הסרט חיות ובועטות, כנגד כל ההיגיון. אתם תצחקו בסרט הזה. גם תזדעזעו. גם תעצמו עיניים קצת ובעיקר תיהנו מהקלילות המטופשת והכיפית.
אתם אתר דתי. מה נסגר?? ??