לא לכנותן רפורמיות: הלכות המאבק נגד 'נשות הכותל'

א. מצווה להילחם בעד קדושת הכותל, שהוא לעת עתה המקום הכי קדוש לעם ישראל, – נגד הנשים שמנסות לחלל את קדושתו.

ב. המאבק הוא על ידי מילוי כל רחבת הכותל באלפי אנשים יראי שמים, בכל ראש חודש, הן גברים הן נשים, לכל הפחות אלף כל פעם סך הכל, שיבואו לפני שעת התפילה.

ג. הנשים והנערות שתבואנה לכותל תעסוקנה שם בתפילה מכל הלב, ולא בשום דבר אחר.

ד. אין להתרגש ולהתפעל ולהגיב לכל אותן נשים שמחללות את הקודש –  בהנחת תפילין, התעטפות בטלית, קריאת התורה, ושאר קרקס תקשורתי- מבחינת הנשים טהורות, אלה הן כמו שקופות ולא קיימות.

ה. קל וחומר שאין להתנהג באלימות כלפיהן, לא להכות, לא לדחוף, לא ליידות אבנים, בקבוקים ושאר חפצים, לא לירוק, לא לקלל, לא לצעוק: רפורמיות (לא כולם רפורמיות, אמנם הארגון שלהן נתמך על ידי התנועה הרפורמית, וחלק הקונסרבטיבים, הציבור החילוני לא מתעניין בהן ורואה אותן כקוריוז), לא להפריע, לא לחטוף סידורים או ספר תורה, לא להפריע, לא להטיח דברי בלע. כל אלה אסורים בכל תוקף בגלל הקדושה העצומה של רחבת הכותל.

ו. לעומת זאת, אם אותן נשים מחללות מתנהגות בדחיפות ושאר אלימות- לא להגיב כלל, בגלל חרדת הקודש של המקום. מי שאינה מסוגלת לכך, כי דמה רותח בקרבה, תצא מן המקום בצעידה אחורנית.

ז. בוודאי יש להישמע להוראות השוטרים והשוטרות, הסדרנים והסדרניות. הכותל גם אוהב ממלכתיות.

ח. לדעת שלא בכוח מנצחים במאבקים רוחניים, אלא ברוח. לא הפוליטיקה של חברות כנסת חילוניות המצטרפות, לא הכסף של הקרן החדשה לישראל ההרסנית, לא התמיכה של הרפורמים באמריקה – יקבעו. כל אלא יתנדפו ברוח. רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום.