מאמרו של הרב רוזן לוקה בכמה כשלים, וברצוני להאיר כמה מהם: עיון בפרשת העיר סדום, בתורה ובחז"ל, מעלה שאופי חטאיה מובהק – חטאים שבין אדם לחברו. ואכן, במסורת היהודית עד הופעת הנצרות "מידת סדום" משמעה צרות עין ורשעות מופלגת בין אדם לאדם.

התפיסה היהודית של חטא סדום מלמדת אותנו שמקום שאין בו יחס של איכפתיות וכבוד בין אדם לחברו, גם אם מדובר בזרים ובאחרים, סופו להיחרב. יתרה מכך, ביטוי מובהק לחטאם של אנשי סדום הוא "מיטת סדום". מונח זה מקורו בדרשת חז"ל על כך שתושבי סדום הכריחו את כל האנשים – גבוהים ונמוכים כאחד – להתאים את עצמם למיטה בגודל אחיד. מן הראוי ללמוד מכך על התפיסה שמכריחה את כל האנשים – בעלי כל הנטיות המיניות – להתאים את עצמם למודל הסטרייטי.

בשתי הפסקאות – "כסוי חטאה" ו"לגיטימציה" סותר המחבר את עצמו. האם החוטא מכסה את חטאו או מנסה לגרום לכל העולם לנהוג כמותו באמצעות שיווק החטא ותעמולתו? בתור פסיכולוג-חובב כדאי לרב לנסות להבין מדוע אנשים בעלי נטייה מינית שונה מכריזים על נטייתם ולא מחביאים אותה בארון. מן הראוי ללמוד מה ההשלכות של הדחקת הנטייה המינית, ושל חיים בתוך ארון. הרב הזכיר התאבדות בדבריו, האם ידוע לו מה אחוז ההומוסקסואלים מקרב בני נוער מתאבדים, ובכמה אחוז זה גבוה מאחוזם באוכלוסיה? ההשוואה למכורים לסמים מעליבה, אבל חמור מכך – היא חוטאת לאמת. אין להשוות התמכרות לסם כצורך הבסיסי, כמעט כמו אוכל, של מיניות האדם. ההשוואה לסמים ולקניבליזם אינה אחראית, ומטרתה לברוח מהתמודדות רצינית עם הנושא שלפנינו.

בימים אלו חל פסח שני, י"ד באייר. זו השנה השנייה שאנו מציינים את יום זה כיום הסובלנות הדתית. הסיבה – בתוך סיפור פסח שני בספר במדבר טמונים רעיונות עמוקים של סובלנות וקבלת האחר. השנה נערוך ערב עיון בנושא מחויבות ההנהגה לצרכי המיעוט. אני מזמינה את הרב רוזן להשתתף בערב עיון, להקשיב לדברים הנאמרים בו, ואולי על ידי כך להוסיף אהבה בעם ישראל.

יום שני, אור לי"ג באייר, 26.4.10, בבית יהודית (מרכז תרבות עמים המתחדש), עמק רפאים 12 ירושלים. הכניסה חופשית – הציבור מוזמן.