בינות לכל מדפי הספרים העמוסים בביתי ניצב לו ספר התנ"ך במקום של כבוד, עטוף כריכת עור, עטור בהדפס זהב.

אפתח בוידוי אישי. לא נעים לומר, אפילו די מביש, מעולם לא סיימתי לקרוא את כל התנ"ך. בוגרת אולפנא, בת מדרשה, שותפה קבועה בחידוני תנ"ך, ועדיין אינני יכולה לומר שהצלחתי לעבור על כל דפיו בשלמות ולו פעם אחת.

לצערי אינני יחידה. ישנה בדיחה שמספרת על בחור ישיבה למדן וחריף שנשאל היכן כתוב "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". בלי היסוס הוא ענה מיד שהפסוק מופיע במסכת חגיגה. אז אומנם בדיחה היא לא מדד מדויק, אבל כנראה שיש משהו שהביא לאמירה.

תושיבו חבורת דוסים במעגל ותשאלו מי סיים את כל הש"ס ותקבלו מספר נאה של מצביעים לומדי תורה. על השאלה היותר קלה לכאורה "מי סיים את כל התנ"ך?" כנראה יהיה מספר מצביעים נמוך יותר.

מי קרא את כל הספר?

אנחנו כל גאים בהיותנו עם הספר, העם שהביא לעולם את ספר הספרים, הספר הנפוץ ביותר בכל תבל. אבל האם באמת אנחנו עושים מעשה כדי להחזיק בתואר?

אנחנו רואים בספר הזה את הבסיס לקיומנו, ממנו אנו שואבים את מורשתינו ואת מנהגינו, אך כמה מתוכנו אכן קראו את התנ"ך מהדף הראשון בו ועד האחרון? אל תשלו את עצמכם שמערכת החינוך הישראלית דואגת להנחיל לנו את הספר בשלמותו.

הלימוד הרגיל בתיכון לא באמת מקנה לנו את לימוד כל כ"ד ספרי התנ"ך. גם לא במסגרת הלימוד בחינוך הממ"ד. אני יכולה לגלות לכם שאפילו בחומר לחידון התנ"ך העולמי, המפורסם כל כך, ישנם פרקים שלמים שהושמטו.

הסלנג הנפוץ בין החבר'ה טוען "לא בחומר – לא תנ"ך". כנראה שלימוד התנ"ך נכנס במסגרת הדברים שלעולם לא יעשו עבורינו. רק אם נחליט לרתום עצמינו ו"ללכת על זה", רק אז זה יקרה.

לסיים את התנ"ך תוך שנה

כולנו מכירים את החזרה בבית הכנסת מידי שנה על ספרי התורה, רק השבוע פתחנו בהתרגשות רבה את ספר בראשית. יחד איתו סבב נוסף התחיל השבוע, קצת סודי עדיין, נא להכיר: לימוד התנ"ך היומי. מדובר בלימוד יומי של כ- 2-3 פרקים מספרי הנ"ך מידי יום חול.

החלוקה היומית מתבצעת על ידי "סדרים", כלומר על ידי החלוקה היהודית המקורית של התנ"ך (אין צורך להבהל, יש לוחות נגישים ומסודרים המראים במדויק מהם הפרקים המיועדים לאותו יום בחודש).

תוסיפו לזה את קריאת פרשת השבוע מידי שבת, ותקבלו את סיום קריאתו של התנ"ך במשך שנה. המפתיע הוא שהלימוד דורש כרבע שעה מידי יום, זה הכל. השנה אני מצטרפת. בלי נדר.

בינות לכל מדפי הספרים העמוסים בביתי ניצב לו ספר התנ"ך במקום של כבוד, עטוף כריכת עור, עטור בהדפס זהב. זכוכית הויטרינה מגינה עליו מכל חשש אבק. בעזרת השם, בעוד שנה אוכל לומר שלפחות פעם אחת הספקתי לעבור על כל דפיו.

מוזמנים להצטרף.