ביקורת סרטים: שעה אפלה• מנהיג מואר בימים חשוכים

יש דמויות שנדמה שקשה לקפל לתוך סיפור אחד או סרט אחד ויש גם תקופות שלימות כאלה. ובכל זאת ג'ו רייט לוקח כאן גם דמות גדולה וגם ימים שהיו קשים לעולם כולו ויוצר מהן שעה-שעתיים של אפלה ומתח ויופי שבהחלט שווים צפייה

01.02.18 10:07  ט"ז בשבט תשעח
שעה אפלה• מנהיג מואר בימים חשוכים
  (צילום: באדיבות אלקו מדיה דיסטרביושן)

ביקורות סרטים: שעה אפלה

בשנה הקולנועית החולפת הגיעו למסך סרטים רבים המבוססים על סיפורי אמת ורגעים קטנים או גדולים בהיסטוריה. קחו למשל את 'העיתון' עליו נכתב בשבוע שעבר וגם 'האיש שהפיל את הבית הלבן' 'דנקרק' 'מלחמת המינים' ועוד.

סרטי היסטוריה וסרטי ביוגרפיה מנסים לקחת סיפור גדול או דמות גדולה, ללוש אותם לכדי יצירה קולנועית בנויה שניתן לעכל ולהגיש אותו לצופים. לעתים זה נגמר בסרט שאורכו כמעט כמו הסיפור ההיסטורי או אורך חייו של הגיבור עצמו, מוסיקה מוגזמת ודמויות מדי מלודרמטיות. ולעתים, ישנה ענווה בימאית שמבינה שאי אפשר באמת להעביר את כל הרצף ההיסטורי לתוך המסך ולכן יש לבחור תקופה, ימים מספר, נקודות מבט קטנות ומיוחדות (כמו ב'דנקרק') ואפילו רגע אחד משמעותי דרכו ניתן להרגיש את מעט את אירועי העבר הגדולים ואת הדמויות הגדולות או הקטנות בהיסטוריה הזו.

שעה אפלה

ציון כללי
לסרט

מדד
הצניעות

למה תכה
רעך

מי ומי
ההולכים

וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה בשנות מלחמת העולם השנייה, וודאי אינה דמות שניתן לומר עליה שהיא דמות קטנה. לא רק שזו דמות ששיחקה תפקיד משמעותי מאד על בימת ההיסטוריה -בוודאי בכל מה שקשור למאבק בשלטון הנאצי, אלא זו גם דמות מלאת הומור וטירוף בוטות וחכמה וחן ובעיקר, חוסר שגרתיות.



זו איננה הפעם הראשונה בה דמותו של צ'רצ'יל מגיעה למסכים (ראו למשל 'נאום המלך' או הסדרה הבריטית 'הכתר' של נטפליקס) אך בכל זאת יש כאן פוקוס חד יותר שנותן בימה רחבה לדמות עצמה ובעיקר, לימים הקריטיים והחשוכים ההם.

ימים בהם המעט שנשאר מאירופה החופשית, קרי הממלכה הבריטית, נאלץ להכריע האם הוא נכנע לדיקטטור שחור השפם או יוצא למאבק חייו וחיי העולם החופשי כולו. וצ'רצ'יל הוא האיש שנאלץ להחליט את ההחלטה הבלתי אפשרית הזו.

הבימאי ג'ו רייט ('גאווה ודעה קדומה' 'אנה קרנינה') מצליח להכניס אותנו למתח וללחצים בהם צ'רצ'יל עומד. הוא צריך להתמודד עם מתנגדיו בפרלמנט, עם מלך שבתחילה לא מאמין בו בכלל, עם הפסדים קשים של בני הברית הצרפתיים בשדה הקרב ועם מאות אלפי חיילים בריטיים שזקוקים לחילוץ מהעיירה הצרפתית דנקרק וכמובן, עם מלחמה שנדמה שהוכרעה כבר.

הסרט מתאר במידה ובמינון נכון, את חייו האישיים של צ'רצ'יל ביחד עם האווירה הלאומית המתוחה כשכל עלילת הסרט מתפרשת על פני כמה ימים בלבד וזה חלק מכוחו של הסרט.

אין כאן ניסיון לשרטט בצורה מקיפה, לא את מלחמת העולם השנייה כולה ובעיקר, לא את דמותו של צ'רצ'יל. במובן הזה זהו לא סרט ביוגרפיה רגיל. זה כן סרט שמספר את סיפורה של הדמות, אך מספר את זה דרך מספר ימים, ימים נורא קריטיים. אך לא תקופת חיים שלימה.

אנחנו לכאורה לא ממש יודעים מה היה לפני הסרט או מה יהיה אחריו. כמובן שיוצרי הסרט יודעים שלפחות מרבית היושבים בקהל, אם לא כולם, יודעים איך הסתיימה מלחמת העולם השנייה ובניצחונם של מי. אך עדיין, ההצצה הזמנית הלכאורה תלושה הזו, מעניקה לסרט את העוצמה שלו.

מלבד עצם התקופה הדרמטית והסיפור המרתק, יש הרבה יופי, יופי כמעט פיוטי, בצורת הסרט.

בצבעים (למשל צבעי השחור לבן שמאד בולטים בדיוני הפרלמנט הבריטי) בצילום שעושה שימוש מכוון ויפה באור וצל ונותן תחושה של אפלה. במוסיקה שמלווה כמעט את כל הסרט וכמובן, במשחק המופלא של גארי אולדמן בתפקיד צ'רצ'יל. משחק שעליו הוא מועמד לאוסקר. וראוי שיקבל אותו. אם זה תלוי בי. וזה לא. כמה חבל.

לכתבה זאת לא התפרסמו תגובות. היה הראשון להגיב!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע