הנושא המרכזי שהעסיק את רשת ב' ביום א' האחרון היה ההתנצלות של ערוץ 10 בפני שלדון איידלסון. קרן נויבך גם הקדישה זמן מפנק להופעה החדשה של יהודה פוליקר. בגלי צה"ל דיברו על יום השנה העשירי לפיגוע בתאומים. אח"כ הם התחלפו. אלה דיברו על זה ואלה דיברו על ההוא.

יום קודם לכן שרף המון מצרי את שגרירות ישראל במצרים. שישה ישראלים חולצו משם בעור שיניהם כשרק דלת אחת הפרידה בינם לבין האספסוף המצרי שאיים לקורעם לגזרים. נתניהו בתגובה – הודה למצרים על החילוץ… וגם לאובמה, לא ברור על מה… והבטיח שישראל תחזור ותקים שגרירות חדשה במקום מוגן יותר ושהשלום עם מצרים הוא נכס חשוב ושגם נמצא את הדרכים לשקם את היחסים עם תורכיה.

אין ספק. החברה הישראלית ומנהיגיה עודם מבוססים עמוקות בקונספצית השלום עם מצרים, השלום של אוסלו, הביטחון האמריקני – אין הם מסוגלים להבחין במערומיו של המלך. ממשיכים הם להריע כרגיל לבגדיו המפוארים ולהתאים אליהם את מדיניותם.

התערבות בתקשורת

יש ויש מה לדבר על השתלטות ההון על התקשורת. זהו באמת עניין חשוב. היטב חרה לכם – העיתונאים – שמיליארדר אחד מנצל את כוחו כדי להלך עליכם אימים. ובאמת הפגיעה בחופש הביטוי חמורה.

אולי עכשיו אתם מבינים קצת יותר כיצד מרגיש ציבור ענק כשמישהו מנצל את כוחו כדי למדר אותו מן השידור הציבורי, ולהשתיק את עמדותיו. זאת כדי לכפות את השקפת עולמו של בעל השליטה על השידור הציבורי.

הרי מי שהציב את גבי גזית, את שלי יחימוביץ', את רזי ברקאי וכו' וכו' בעמדה הקדומנית והמשפיעה ביותר – ידע בדיוק מה הוא עושה. זה באמת חמור כשעיתונאי מתאים את עמדותיו לעמדות בעלי ההון כדי להבטיח את הקריירה שלו.

חמורה שבעתיים היא העובדה שכל עיתונאי המבקש להתקדם בתקשורת הישראלית אל אותן עמדות קדומניות, חייב להסתיר היטב את עמדותיו הלאומיות. השעבוד של הכסף הוא כאין וכאפס לעומת השעבוד העיתונאי לאידיאולוגיה.

אז לאט לכם – כל המצקצקים עכשיו בלשונם וזועקים מרה על חופש השידור. אתם האחרונים, אבל ממש האחרונים לדבר בנושא.

האג'נדה

ואולי ההדגמה המובהקת ביותר לרודנות התקשורתית אצלנו, היא לא מה שאתם אומרים אלא מה שאתם לא אומרים. עצם העובדה שביום כזה, אחרי ששגרירות ישראל נשרפת בקהיר, זו האג'נדה שבחרתם לסובב בתוכה את התודעה הישראלית.

מסביב מכריזים עלינו מלחמה ואצלכם השמים נפלו בגלל שמישהו אילץ אתכם להתנצל. מבחינתכם זו הסכנה הלאומית ב"ה" הידיעה, המראה עד כמה עמוק השעבוד המנטאלי לתוכו משכתם את כולנו.

דבר לתקשורת

אינני יודע אם יש כאן כוונת מכוון שלא לדון לעומקם של דברים, שלא לנסות כלל להרהר שנית באשר לכל הקונספציה ההיא של השלום עם מצריים ומסירת סיני. אינני יודע אם אתם טומנים לכולנו את הראש בחול משום שאתם מבינים את המצב ומנסים להסתירו, או משום שאתם כלל לא מבינים. כך או אחרת – כשלתם בענק.

גם אני חשתי את נחת זרועו של שלדון איידלסון והעיתון הפרטי שהקים (מה לעשות, לא תמיד אני מתייצב לצידו של נתניהו…) ובכל זאת אני יכול רק לשמוח על כך שמישהו הבין את החשיבות של פתיחת התקשורת הישראלית לקולות נוספים והשקיע בכך את הממון הנדרש.

אתם – אגב – השתפרתם מאוד מאז יצא 'ישראל היום' לאוויר העולם. אתם הרבה יותר מאוזנים. טיפוס כמו גבי גזית כבר לא יכול לעבוד ברדיו שמתיימר להיות ממלכתי, אתם עוד רחוקים מאוד מאוד מאיזון ומביטוי של הרוב הלאומי בישראל.

אין שום קשר ביניכם ובין ההתפלגות הרעיונית והערכית כפי שהיא באה לידי ביטוי בבחירות – למשל, ובכל זאת, הרבה בזכות איידלסון אתם היום במקום הרבה יותר טוב מזה שהייתם בו ערב ההתנתקות – למשל.

==

משה פייגלין הוא יו"ר מנהיגות יהודית.