השחקן הכי יעיל: זכרונות על לארי בירד

פרוייקט זכרונות NBA: נצא לדרך וניתן את הכבוד של הפעם הראשונה לשחקן ענק: לארי בירד, ולאחד הרגעים הגדולים בתולדות הליגה שהוא חתום עליו

השחקן הכי יעיל: זכרונות על לארי בירד
  צילום מסך.

NBA: קלאסיקה מהעבר

מהרבה בחינות בירד היה שחקן הכדורסל הכי גדול ששיחק בליגה הזו (אין צורך להזדעק, אני מגדולי הקנאים לכך שאין ולא היה כדורסלן גדול יותר מג'ורדן) ובכל זאת-כדורסל הוא משחק שהשכל הוא אחד המוצרים הכי שימושיים בו ומספיק לראות את סן אנטוניו ומה שעשה אצלה הטריו הסופר-אינטלגנטי שלה, בעוד שצוברי נתונים כאלה ואחרים מוכשרים יותר מהם לאורך ההיסטוריה בעיקר רשמו סטטיסטיקות אישיות מרשימות.

אמרנו "מהרבה בחינות". ניתן שלוש כאלה:

סיבה ראשונה: הצלת הליגה

הליגה בסוף שנות ה-70' הייתה בקטסטרופה מבחינה כלכלית, ומבחינת רמת העניין.

כשאנחנו אומרים מבחינת עניין אנחנו מדברים על יציעים כמעט ריקים בחלק גדול מהמשחקים. כל זה בזמן שליגת ה-ABA, המתחרה, גנבה צופים ועניין בעזרת ג'וליוס אירווינג, הלא הוא ד"ר ג'יי מיודענו, וההיילייטס שהוא סיפק.

(חידה: באיזו ליגה הומצאה ונערכה לראשונה תחרות ההטבעות? נכון, ב-ABA. הריחוף המפורסם של ד"ר ג'יי מקו העונשין כלל לא התרחש במסגרת ה-NBA…אולי נגיע לכתוב גם על זה בהזדמנות)

ובכן, הקרדיט להצלתה של הליגה הזו, והפיכתה למוצר הנוצץ ועתיר הרייטינג שיש לנו היום מיוחס לשני אנשים, בעצם שלושה: תוסיפו את דייויד סטרן. השניים הם כמובן מג'יק ג'ונסון ולארי בירד, כנראה צמד היריבים הכי גדול בתולדות הליגה, וצמד היריבים עם הכי הרבה קלאסה בספורט התחרותי בכלל (שימו לב באיזו קלילות חמקתי מליפול למלכודת של מסי-רונאלדו בכדורגל, פדרר-נדאל בטניס, ומוחמד עלי-פרייזר באגרוף)

כותב שורות אלו לא שואף להיות יותר מבוגר יותר ממה שהוא. אבל אם להיוולד בסוף שנות ה60' – אז שנות ה80' ותחילת ה90' ב NBA זה תירוץ מושלם בשביל לקנא באלה שכן. מג'יק vs בירד טייק 1. טייק 2. טייק 3. עם יוסטון ואלג'ואן שהצטרפו ממערב, אייזיאה תומאס והבאד בויז ממזרח, ובהמשך ילד צעיר עם שיער שחור בשם מייקל. (ולא הזכרתי את כולם אני יודע).

לארי בירד ומג'יק ג'ונסון, 1982. צילום מסך יוטיוב

סיבה שנייה: הרגעים

כדי להטביע חותם ולהיזכר כאחד הגדולים בהיסטוריה, שחקן גדול צריך בנוסף לכשרון גם כמה רגעים גדולים שלא ייצאו לאנשים מהראש ולבירד יש כאלה בלי סוף: טריפל דאבל במחצית, חטיפה אחת מקוואדרפל במהלך שלושה רבעים, 3 טבעות, סלי ניצחון בפלייאוף, ומסירות – איזה מסירות – . כנראה שהוא ומג'יק נתנו את ההגדרה הכי טהורה שיש למילה "אסיסט" (אם כי של מג'יק היו יותר מדהימות אם תשאלו אותי).

סיבה שלישית: הכי יעיל

סיבה שלישית והעיקרית לטעמי: שחקן לבן, לא אתלט גדול, עם אצבע שבורה ובעיות גב שלקח את עצמו הכי רחוק שאפשר בעזרת מוח, מנהיגות, מוח, כמויות של כשרון, ועוד פעם מוח. כדורסל נטו! Pure basketball, בלי גוף שרירי, או מוטת ידיים פסיכית, או גובה מוגזם.

אבל ההרגשה שהוא תמיד נמצא איפה שצריך, מנווט את המשחק לאיפה שצריך, ועושה הכל שנייה לפני כולם.

או כמו שרד אאורבך ז"ל האגדי אמר "לא היה ואין שחקן, ההופך את ארבעת שותפיו על המגרש לטובים יותר, כפי שעשה זאת בירד".

רד אאורבך, נשיא ומאמן לשעבר של הסלטיקס בוסטון. צילום: רישיון חופשי ויקיפדיה

הרגע שהכי מסמל את בירד

כל זה מוביל אותנו לרגע שבעיניי מסמל את בירד יותר מהכל. דאנקים תשאירו לדוקטור/ג'ורדן/לברון, אסיסטים זה מג'יק. את בירד הכי טוב לסכם במהלך אפור אבל הכי יעיל שיש במשחק – חטיפה.

בעיניי זה יכול להיכנס בקלות לטופ 10 של הרגעים הכי מרגשים בתולדות הליגה הזו, אם רשימה כזו בכלל אפשרית.

 1987. גמר המזרח. היריב: אייזיאה תומאס והבאד בויז (שבעטו בשיקאגו של ג'ורדן שלוש שנים ברציפות בהמשך) משחק מס' 5. 2-2 בסדרה של הטוב מ-7, דטרויוט ביתרון נקודה, 5 שניות לסוף, הכדור יוצא החוצה, והשופט מסמן כדור של הפיסטונס.

3-2 לדטרויט? ככה חשב גם ביל וולטון על הספסל של בוסטון.

לעדכוני ליגת ה-NBA, משחקים, שחקנים, טורי דעה בדף הפייסבוק: NBA ישראל

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
תגובה אחת מיין לפי
1
כתבה מענינת
אלחנן | 06-02-2018 21:17
נותן ממש הרגשה כאילו אתה אז