איחוד מרגש: 53 שנים לאחר שלמדו בישיבת בני עקיבא "אור עציון", בוגרי המחזור השני נפגשו בשבוע שעבר לפגישת מחזור מיוחדת, שבה נכחו רוב בוגרי המחזור יחד עם ראש הישיבה הרב חיים דרוקמן.

המחזור שנפגש התאפיין במרקם ייחודי של תלמידים. "הרקע של התלמידים היה מאד מגוון" סיפר לסרוגים הרב שלום פנחס בורנשטיין, אחד התלמידים לשעבר שנוכח בפגישת המחזור. "התקבצו אנשים מכל מיני סוגים, גם מהארץ וגם מחו"ל. היו אצלנו אנשים מכל העדות וכל המוצאים. אלו היו שנות גיבוש במדינה, והתגבשה כיתה מאוד אוהדת, מיוחדת, וידידותית. מאז עברו 53 שנים, וחשבנו שרצוי להיפגש, שהרי יהודים שנפגשים זה ברכה- בייחוד כשנפגשים למטרות טובות".

הפגישה נערכה לאחר חודשים של הכנה וחיפוש אחר הבוגרים. "לקח חודשיים של חיפושים אחר כתובות ואיתור אנשים. חלק היו בקשר טוב והכירו, אבל לא כולם" תיאר בורנשטיין את התהליך. "אחד החברים עשה עבודת בילוש ומצא אנשים- עד שבסוף מצאנו את כולם. יש כאלה שהלכו לעולמם, אבל כולם נענו, והיה מפגש מאד מרגש ומכונן".

במהלך הפגישה בוגרי המחזור שיתפו את חבריהם בחוויות מחייהם וסיפקו עצות אחד לשני. "נתנו לכל אחד לתת סקירה על מה שקרה להם מאז ועד היום, וביקשנו שאנשים יגידו תובנות מחייהם וטיפים לגיל 70" אמר בורנשטיין. "התובנות היו שחשוב מאד להיות עסוקים תמיד. מצד אחד אני צריך להתכונן למעבר לעולם הבא, אבל כל שנייה וכל רגע בעולם הזה מאד חשובים".

בוגרי המחזור כוללים אנשים שהמשיכו לעבודה משמעותית, כשאחד הבוגרים הבולטים הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות" שמעון שיפר. "כבר בכיתה יא' הוא אמר שהוא רוצה להיות עיתונאי, ובסוף הוא היה עיתונאי כל חייו" טען בורנשטיין על שיפר. בוגרים נוספים מהמחזור הם ד"ר עמרם מליץ-תורג'מן, ששימש כמנהל מחוז הדרום של משרד החינוך, וכן ד"ר מאיר רוט שעבד כמרצה בבר אילן והוציא ספרי פילוסופיה יהודית.

בתום הפגישה בוגרי המחזור נפגשו גם עם הרב דרוקמן. "הלכנו לביתו של הרב דרוקמן ושרנו את המנגינה שהיינו שרים לפני השיחה בכל מוצאי שבת. הרב שאל אותנו מאד בדבקות אם התחברנו נפשית. הוא גם נתן לנו דבר תורה ולקח לחיים" אמר בורנשטיין, והוסיף כי הפגישה שימשה גם כאזכרה לבוגרי המחזור שנפטרו ב-50 השנים האחרונות: "אמרנו לזכרם דברי תורה, והזכרנו את שמותיהם. בסוף האירוע אמרנו קדיש לעילוי נשמתם".

בורנשטיין סיכם כי הפגישה הייתה חוויה מיוחדת עבורו. "הכרתי את האנשים כנערים בני 17-18, ופתאום פגשתי יהודים בני 70. זה היה משהו מאד מרגש ומפתיע, כי זה נתן את המודעות לגיל. אדם רואה את עצמו כל יום, אז הוא לא רואה את השינוי שחל בו" טען. "מצד שני היה מאד נעים לראות שידידות וחברות של נעורים לא נמחקת. הכל היה מאד ידידותי ומאד חברי. המשכנו לדבר כאילו שלא עברו 50 שנים, כאילו כל השנים האלה לא נעלמו".