לפני כחודשיים נסעתי יחד עם עשרה חברים לטיול בגאורגיה, כאשר הגענו אל דלפק הצ'ק-אין בשדה התעופה, ניסתה הדיילת לפענח את הקשר בין האנשים העומדים מולה, חבורה שהורכבה ממושבניקים מהצפון ומהדרום דרך מפוני גוש קטיף ועד תושבי הישובים הנחשבים ביותר בשרון, מזרחים ואשכנזים, שכירים ועצמאיים ומעל כל זה, על ראשיהם של החברים היו כיפות, כיפות גדולות עד כיפות שלא ניתן כמעט לראות. כאשר התייאשה הדיילת מלנסות ולפענח לבד, שאלה אותנו מה הקשר בינינו ומיד נענתה בגאווה "עשינו מכינה ביחד".

מהמפעלים המפוארים של הציונות הדתית

אין ספק, מפעל המכינות הוא מהמפעלים המפוארים שיש לציונות הדתית, מפעל שהוקם כאלטרנטיבה לישיבות הגבוהות ולישיבות ההסדר עבור צעירים שרצו לשאול את השאלות שהר"מים בתיכון לא הצליחו לענות עליהן. כבר כמעט 10 שנים שהמכינות הגדולות עברו מעשרות תלמידים בשנה למאות, אולי וכנראה זה קורה בגלל פופולריות העולה בישיבות התכוניות או גידול באוכלוסייה אך אני מרגיש כי בשנים האחרונות ראשי המכינות קצת "שיכורים מכוח".

אתמול התפרסמה כתבה שבה הרב חיים ברוך, מראשי מכינת עצמונה, התבטא כנגד "דתיי הרצף" (שם מכובס לדתי לייט/מסורתי) ואמר כי אלו המתייוונים של דורנו. לטעמי אמירה קשה של אדם שחלק לא קטן מבוגריו רואים עצמם חלק מ"דתיי הרצף". ביניהם גם חבריי לטיול (שקבוצת הווטסאפ שלה כבר שינתה את שמה ל-"המתייוונים") ואני מאמין כי גם חלק נכבד מתלמידיו ששמעו באוזניהם את השיעור גם הם נמצאים "על הרצף".

ערבות הדדית וקבלת השונה

הנקודה שהציקה לי במיוחד בכתבה היא הניסיון לבודד את השינויים התרבותיים על החברה הדתית. למשל הרב אמר: "היום חלק מהתרבות שנכנסה לפה אומרת שאסור להגיד לבן אדם שהוא מפגר או לא נורמלי. כולם נורמלים, אבל יש פחות נורמלי. זה על הרצף של הגאונות. אבל יש פחות נורמלים על הרצף. כולם על הרצף. מה הביטוי על הרצף הדתי? פעם היה רק דתי וחילוני. היום זה על הרצף".

האם זו תרבות רעה או שגויה? ההיפך. מדובר פה על "ערבות הדדית וקבלת השונה", אותה ערבות הדדית שיצרה את החיבור ביני לבין חבריי למכינה איתם נסעתי למרות פערי התרבות והרקע השונה שהגענו ממנו. דבר נוסף שהרב יצא נגדו ממנו הוא הגברת נוכחותם של עלוני השבת בבתי הכנסת אותם כינה "עלוני יוון" אותם עלונים שאחד מרבני המכינה הופיעה בשערם רק לפני מספר שבתות.

נצלו את הכוח לא כדי לבודד

לדעתי ראשי המכינות חייבים לנצל את היכולות הרבות והכוח הנמצא בידיהם לא בשביל לנסות ולבודד עצמם מן השינויים, משום שהדבר גורם לחלק מבוגריהם ותלמידיהם להרגיש ריחוק מהמכינה, דבר שרק ירחיק אותם מעולם התורה ויגביר את תופעת "דתיי הרצף".

עליהם לנסות ולהשפיע על השיח, לא מתוך בידוד הדתיים שאינם שומרים את המצוות כמותם. אם הם חושבים כי התכנים בעלוני השבת אינם ראויים הם צריכים להשפיע ולנסות להכניס תכנים שלדעתם ראויים ולהשפיע על השיח ועל החברה הדתית כולה.

לא מחפשים הקלות, מחפשים קידמה

הבעיה היא לא של ראשי המכינות בלבד אלא של רוב קברניטי הציונות הדתית שמתעלמים מגודל התופעה של דתיי הלייט או (דתיי הרצף בגרסה הנוכחית) וסולדים מהם, אינם מקדמים נושאים הלכתיים רלוונטיים מתמיד. דווקא בדור שהטכנולוגיה נכנסת לבתי הכנסת, פרויקטים של מכון צומת נסגרים מחוסר תקציב, דתיי הרצף לאו דווקא מחפשים הקלות הלכתיות הם מחפשים קידמה.

לעניות דעתי, אחד מגורמי הריחוק בין בוגרי המגזר לבין תורה והלכה הינו הבידול המתמשך שגורמים מסוימים מתעקשים לבצע בין אלה שחובשים כיפה גדולה לבין אלא שחובשים כיפה שקופה. אנחנו רוצים להיות חלק מהדבר הזה- אל תרחיקו אותנו, אל תבדלו אותנו.

=======

הכותב הוא גלעד גנץ. בוגר מכינה ודתי על הרצף. יועץ תקשורת ב"זליגר-שומרון"