לאחר אין ספור פרסומות, טיזרים וצפייה סדרת הדרמה החדשה 'כיפת ברזל' של קשת, עלתה אמש לאוויר בפרק בכורה כפול. בשונה משטיסל שהצליחה לכבוש לא מעט לבבות עם שתי עונות מוצלחות שהכניסו את הצופים לעולם החרדי הפשוט שמתמודד עם קונפליקטים טבעיים ופנימיים כמו: פיתוח כישרון או מציאת אהבה. ב'כיפת ברזל' העלילה עולה שלב ומציבה לצופה הצצה להתמודדות של העולם החרדי עם הקונפליקט הכי מורכב ומדובר בישראל- צה"ל.

על הנייר נראה כי ל'כיפת ברזל' יש את כל הנתונים להפוך לסדרת דרמה כובשת אפילו יותר משטיסל. חוץ מהאידיש, הפאות והבמאי של שטיסל יש שם קונפליקטים מורכבים הרבה יותר בין המסגרת החרדית למסגרת הצבאית, יש שם סיפורי אהבה מאופקים שחוצים את גבולות המגזר החרדי, יש שם מדים ותסבוכות צבאיות מוכרות אפילו למגזר החילוני ואפילו פלוגה מגוונת שמביאה כמה סוגי כיפות. החל מחסיד ויז'ניץ ושבבניק ועד לנער גבעות לשעבר (שאותם אגב מגלמים שחקנים מעולים- רועי ניק, אבי מצליח ודולב מסיקה) אז איך בכל זאת כיפת ברזל הצליחה לפספס יירוט מדויק ללב שלנו? או לפחות שלי?

הכול מתחיל בכך שבין כל לימוד הציטוטים הנישתיים, נראה שהתפספס שם ליוצרים הציטוט החשוב "תפסת מרובה לא תפסת". בשני הפרקים הראשונים ששודרו אתמול נראה כי יוצרי הסדרה לא התאפקו וניסו להציג את כל 'כלי הנשק' והנישות שאמורים לייחד את הסדרה לאורך כל העונה על ההתחלה. מה שייצר חוסר אותנטיות ואמינות, כי לא ייתכן שכבר בפרק הראשון שני הדמויות הראשיות ימצאו אהבה מעבר לגדר החוצצת בין הבנים לבנות היחידה, כבר יספיקו לחטוף מכות מחרדים על היותם חרד"קים, כבר יספיקו להסתבך עם המערכת הצבאית, כבר יצליחו להתמודד פנים מול פנים כמעט מול כל החששות שיכולים להיות בצה"ל. אז נכון שחשוב להציג לצופה כמה שיותר סיבות להמשיך לצפות בסדרה וליצור מתח כמצופה, אבל כשכמעט כל הקלפים המצופים נחשפים קשה לא לראות את זה כחוסר אמינות במקרה הטוב ובמקרה הרע כקלישאה.

סדרה עם נתונים שיכולים לעקוף את שטיסל (צילום מסך)

על אף כל העומס העלילתי חשוב לציין, כי היו לא מעט רגעים מעולים ומשעשעים שבשבילם אמשיך לצפות בסדרה. ובעיקר אני סקרנית לראות האם 'כיפת ברזל' תצליח ליירט בהצלחה את הקלישאות המתבקשות ותצליח לחדור ללב העם לפחות כמו שטיסל?.

הסדרה 'כיפת ברזל' תשודר כל שלישי ב-21:00 בקשת (ערוץ 2 ובקרוב 12)