סערת הגיוס

אם חרדים כחברה יתגייסו לצבא הם יפסיקו להיות חרדים.

זו תהיה המכה בפטיש על כל תפיסת העולם הזו שיסד החת"ם סופר וקבע בה מסמרות כאן בארץ החזון אי"ש, ולאחריו הרב שך, הרב אלישיב ושאר ממשיכי דרכם.

קהילת הלומדים הסגורה ומסוגרת נפתחת ומאותגרת כל הזמן. אם בשנות השמונים והתשעים הטלוויזיה הייתה האויב הגדול, וחרדי היה מי שנסגר בד' אמותיו ברחובות מאה שערים ובני ברק, היום האינטרנט על שלל גווניו חדר לכל פינה.

היריבות עם הציונות דעכה מעט. תמונת המצב הנוכחית היא שיש שר חרדי בממשלת ישראל בהסכמתו של גדול מנהיגי הציבור החסידי, האדמו"ר מגור (באילוץ בג"צ של יש עתיד, אך בהסכמתו המלאה). חרדים רבים נכנסים לשוק העבודה, לומדים קורסים מקצועיים, שלא לומר אקדמאים. העיתונות החרדית חזקה מתמיד ועיתונאים (שלא לומר עיתונאיות) תופסים מקום של כבוד, עצמאי ואקטיבי בסוגיות ציבוריות.

מי קובע את סדר היום

היום לא ברור מי קובע סדר יום, גדולי ישראל, חברי הכנסת או העיתונאים החרדים (כפי שמסביר אבישי בן חיים על היחלשות המרנים – לאחר הרב עובדיה והרב אלישיב).

משקלם הסגולי של החרדים עקב ריבוי טבעי מטיל אותם ככוח דומיננטי המצריך לקיחת אחריות גדולה יותר בציבוריות הישראליות. הם נפרסים על מוקדים שונים ומגוונים בארץ (חלקם תוך כדי חיכוכים- למשל בבית שמש וערד). גם תפקידם המיניסטריאלי, שהחל עוד ברשות ועדת הכספים מטיל אחריות על כלל הציבור לפתחם.

במה הם שונים מהסרוגים?

מה נשאר להם שיבדל אותם מאורי אריאל והרב אבינר? סוגיית הגיוס. ומבחינתם זה יהרג ובל יעבור. ויש להם חשש עמוק שזה מה שיפרק את החברה, או לפחות יחולל שינויים מפליגים, על מה שכבר מתחולל.

לא סתם הפלגים הקיצוניים תוקפים בנקודה הזו. לא סתם ראינו הפגנות של הפלג הירושלמי, ותקיפת חרד"קים לצד קול דממה דקה כמעט מההנהגה החרדית.

ההערכה כי החרדיות תיעלם אם הציבור יתגייס, היא אינה מחויבת המציאות, אך זו הסיטואציה ממנה ההנהגה החרדית חוששת. גם מטעמים של שמירת ההגמוניה, אך גם בגלל שזה באמת מהווה אתגר גדול.

הם חרדים על החרדיות שלהם. וחוק הגיוס הוא דגל שסביבו אפשר להתאחד.

==

אור יזרעאלי הוא כתב ערוץ הכנסת.