עולם ההלכה ועולם מדעי הטבע צריכים זה לזה, ולמען האמת אינם יכולים האחד ללא חברו לצידו.

מדע הטבע ללא עולם ההלכה, הרי הוא כגוף ללא נשמה. המדע, אשר עוסק תמיד במענה לשאלה 'כיצד' נוצרו דברים, צריך שורשים רוחניים, מוסריים ואלוקיים. המדע כשמו כן הוא, לדעת את הבריאה, להכירה כבן זוג.

ידיעת הבריאה אינה יכולה להישען רק על הכלים ועל ה'סגנון' של הקב"ה, כי אם גם על התוכן, על המגמה המוסרית והאלוקית של היקום. המדע לכשעצמו נותן לנו את חכמת האלוקים, את הסגנון שבו ברא ד' את עולמו, את הדרך שבה יצר.

אך ההלכה נותנת למדע את העומק, את המגמה, את הבינה. ההלכה עונה על השאלה 'עבור איזו תכלית' נבראו הדברים, מהי המשמעות של המציאות, ולא רק מהו סגנונה.

מדען ללא עולם הרוח, הרי הוא כמכונאי מוכשר היודע את חלקי הרכב וכיצד הם עובדים אך אינו מכיר את הערך שברכב, את המטרה שלו, שנועד להוביל את האדם קדימה.

ומאידך, הלכה ללא מדע הרי היא כנשמה ללא גוף. היא אבסטרקטית, ללא קיום ראלי. ההלכה חייבת את מדע הטבע כדי להכריע הכרעות הלכתיות.

לדוגמא, פוסק ההלכה אינו יכול להביע עמדה ביחס לשימוש במתקן מי עדן בשבת, כל עוד אינו מבין כיצד הוא עובד. מהו חשמל, מה מניע את חלקיו, ומהן הפעולות הנגרמות בהורדת הידית.

קריטריון מדעי אינו הקריטריון ההלכתי

אמנם, כמו בכל תחום שיש בו הרמוניה, גם ביחסי המדע וההלכה אנו מוצאים לא פעם דיס-הרמוניה חיצונית. לעיתים ההלכה נפסקת שלא ביחס לקנה המידה המדעי- אנו יודעים כיום שיש מליוני חיידקים בלחם שאנו אוכלים. כיצד אם כן הדבר מותר? עונה ההלכה- אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

הקריטריון המדעי אינו הקרטריון ההלכתי. ההלכה נשענת ביסודה על עולם החושים, הן לחומרא הן לקולא. הן במראות נידה והן בנקודה שחורה באתרוג. לא בעיון בזכוכית מגדלת וודאי לא במיקרוסקופ.

אולם לא דיס-הרמוניה לפנינו אלא חיבור עוד יותר עמוק. מדעי הטבע אינם באים לחייב את האדם בכל חייו בקריטריון האובייקטיבי שלהם, שהרי אף אחד מבני העולם התרבותי אינו חושש לנשום חיידקים בכל רגע, ואיננו מנתחים את האוכל לפני אכילת פלאפל.

אנו חיים בקנה המידה האנושי, החווייתי,הנגלה לעין. כך הנפש שלנו בנויה. היא אינה מחויבת לחוקי הטבע המדויקים כמו לחוקי הטבע הכלליים הניכרים לעין. ועל כן, הכרעת ההלכה בניגוד לאבחנה המדעית אינה באה בהכרח כאנטיתזה למערכת המדעית אלא כהכרה בה, אך כהכרה גם במערכת האנושית הנפשית, החיה בהתאם לחושים.

הכרעה בכל דור ודור

על כן, הקריטריון לפסיקה הוא תמיד הלכתי עקרוני מחד, אך יהיה שעון על ההכרה המדעית מאידך, לצד ההסתייגות שההלכה מעדיפה את עולם החוש והחוויה יותר מאשר העולם האובייקטיבי של התודעה המדוייקת.

אמת הדבר, שהשאלה תמיד תהיה ועודנה, מהו הקריטריון והכלל המדוייק. הוי אומר- מתי אנו משתמשים במדע האובייקטיבי לפסיקה (מהו חשמל?) ומתי אנו מניחים לעולם החוש להכריע.

בהלכה יש ידיים לכאן ולכאן, ושיטות הפסיקה עצמן שונות בזה, ויש בעניין זה יחס גם לשאלות עקרוניות יותר, על האיזון בין האמת האובייקטיבית לאמת המציאותית, הן בעולם האמונה של חכמי ישראל, הן בעולם העיון והחילוקים של הגמרא.

ואולי זו הדרך עצמה שרצה רבונו של עולם- שכל המרכיבים יהיו לפנינו, והדיין בכל דור יכריע בהתאם לכללי הפסיקה, בתפיסה ההלכתית היותר תואמת לצרכי הדור ולאופיו. דור אחד יותר נוטה למדע ולאבסולוטיות, ודור אחר לחוויה. ודבר אלוקינו קם בכל הדורות.

==

הרב ברוך אפרתי הוא רב קהילת 'זית רענן' באפרת.