חברה צנועה מעורבת – אוקסימורון הלכתי. תגובה לתגובה

בבואו להגיב על מאמרי, מטיח בי אריאל הורוביץ כמה האשמות, חלקן מנומקות וחלקן לא.

לאלו שאינם מנומקות, לא אוכל להתייחס. רק אומר שאלו בדיוק התחושות שעלו בי בשעת קריאת החוברת, ועוד יותר, בבוחני את עריכתה יש לציין שהתשובות להאשמות נענות במאמר עצמו, בחלקים שהורוביץ בחר להתעלם מהם. תגובה זו היא בעצם בעיקר חידוד הדברים.

רצון ה' הגלום בהלכה

הורוביץ מאשים אותי בסילוף דברי הכותבים, כיון שהם ציינו במפורש שכוונתם לברר בירור אמיתי, מהו רצון ה' ע"פ התורה. אנשים רבים בכל הדורות ניגשו לבירור אמיתי מהו רצון ה'. מהם התנאים והאמוראים, הראשונים והאחרונים, אך גם הצדוקים והבייתוסים, הרפורמים והקונסרבטיביים, ואפילו הנוצרים. אפשר לדבר רבות בשם רצון ה', אך בסופו של דבר אנו רואים ויודעים מהו הכיוון האמיתי, ואלו זרמים נפלטו אל מחוץ ליהדות.

גם השומרונים והנוצרים של ימינו מצהירים על רצונם בבירור רצון ה' האמיתי, אבל אנו יודעים שיש תנאים בסיסיים לבירור הזה, ורק איתם יש לו סיכוי לכוון לאמת ולהכלל ב"שבעים פנים". אחד התנאים הבסיסיים הוא קבלת מסורת הפסיקה ההלכתית.

דבר זה הופר בחוברת, כפי שהראיתי במאמרי, וכפי שאבאר שוב בהמשך הדברים. גם אם כותבי החוברת מאמינים שרצון ה' הוא התאמת ההלכה לנורמות המערביות ("דרך ארץ", בלשונם) עדיין אין זה רצון ה'. אשר על כן, כתבתי במאמר "רצון ה' הגלום בהלכה".

אחזור שוב על המודגש במאמר:  ממשפט זה לבדו איננו ממהרים להגדיר ולהאשים, אך הדברים מוכחים בכל מהלך החוברת, החל באוקימתות התמוהות במקורות, וכלה בהתעלמות המוחלטת מהקלקולים הנגרמים במציאות.

חברה מעורבת ושמירת ההלכה

הטענה המרכזית שהעליתי ממאמרי היא זו: החברה המעורבת, כפי שמתווים אותה הכותבים, לא מאפשרת את קיום ההלכות הבסיסיות, ולכן היא אינה הלכתית. הקומה הראשונה, כפי שהגדיר זאת הורוביץ, סותרת את הקומה השניה.

הורוביץ (כמו גם המגיבים הרבים בפורומים השונים ובתגובות) לא מגיב לטענה זו ומסתפק בחזרה על טענות החוברת, אותם טענה זו סותרת: 1. יש לחלק בין ההוראה לפרטים ולבין ההוראה לחברה (המורכבת מהפרטים, למי ששכח). 2. המחירים שמשלמת החברה הנפרדת גבוהים יותר.

בעצם, בכל מאמרו, אריאל הורוביץ לא מדבר כלל במושגים הלכתיים. כמדומה שאנו דוברים שפות שונות. הורוביץ טוען בכותרת של מאמרו "חברה צנועה ומעורבת – אפשרית", אך לא עושה ולו צעד קטן כדי לבסס טענה זו. הוא טוען ש"מדובר בחברה שמקפידה על ההלכה, וחיה בחברה מעורבת וצנועה." אך לא עונה כלל לטענה שמציאות זו סותרת את קיום ההלכה.

נחזור לטענות: אם אכן נכונה הטענה שהמחירים שמשלמת החברה הנפרדת גבוהים יותר, לכאורה אנו עומדים בפני שוקת שבורה: בחברה המעורבת יש קלקולים בלתי נמנעים, כפי שטענתי ודברי לא נסתרו, אך גם בזו הנפרדת יש קלקולים, ואנו אנא אנו באים? איה הכלל שאין הקב"ה נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו?

אולם, המעיין יווכח שסתירה זו מוכרחת רק על בסיס הנחת יסוד נוספת של כותבי החוברת, ושל הורוביץ: אל מול עמדת החברה המעורבת עומדת דעה נכשלת מבחינה חינוכית, שכל מגמתה היא הפרדה עיוורת, תוך התעלמות מכל מה שכנגד, ותוך דריסת נשים, הדרתן, והפיכתן למפלצות.

הנחת יסוד זו הינה הנחה מעוותת שמוציאה שם רע על רבנים גדולים ועל צבורים שלמים. חבל לי לנסח את הדברים מחדש, שכן כתבתים במאמר המלא:

"המדרון החלקלק קיים גם בצד השני – אכן. הן בגישת ה"הכל" והן בגישת ה"לא כלום" יש מדרון חלקלק. כותבי החוברת אינם מוטרדים מהעובדה שדרכם היא מדרון חלקלק, אלא מסתפקים בטענה שכן הוא בצד השני. אך כפי שראינו, הגישה ההלכתית הפשוטה אינה אומרת "הכל או לא כלום", אלא בוחנת כל סיטואציה לגופה בהתאם להלכות ולהדרכות חז"ל, ועל כן אינה יוצרת שום מדרון חלקלק. גם הטיפול בשטחים האפורים נעשה בצורה מחושבת היטב, תוך שקילת כל דבר במשקל החסידות."

עצם הגדרת החברה כ"נפרדת" או "מעורבת" חוטאת לבירור ההלכתי. אנו בוחנים כל סיטואציה לגופה, ואומרים על האסור אסור, על המותר מותר, ומגדירים מה שראוי להחמיר בו במידת חסידות – ככזה. אין טוב מהכלים ההלכתיים לכינון חיים בריאים ומלאים, הן לפרט והן לחברה בכללותה.

קריאת קודש

על גבי טענה זו ברצוני להוסיף: אם אכן כותבי החוברת טוענים שההלכה נר לרגליהם, הרי ודאי שאין בכוונתם לסתור את ההלכות הפסוקות לפרטים. אם כך, גם אם הם רואים כאידאל סופי את החברה המעורבת, הרי שבמציאות הנוכחית היא יוצרת קלקולים ברורים לפרטים, ועליהם לקרוא בפה מלא להפרדה זמנית, לפחות בתנועות הנוער (בבחינת עת לעשות לה' הפרו תורתם). לכל הפחות עליהם להורות למחנכים שומעי לקחם, לבחון האם עירוב המינים גורם למכשול ליחידים שתחת חסותם לפחות בטווח הקצר – ואם כן, להורות להם לפעול להפרדה זמנית, להסרת המכשול המיידי, עד שיצליחו לחנך כדבעי ל"מעורב צנוע". אולי בזאת יבחנו, אם באמת רצון ה' ההלכתי נר לרגליהם, או שטענתי בעינה עומדת.

לכסף יש ריח

אני מתנצל על שלא דייקתי בעובדות. לא ביררתי אם אכן חוברת זו מומנה ע"י הקרן החדשה אם לאו. אולם אין זה משנה מחוזקה של הטענה, המסתתרת בהערה זו.

לא בכדי הפכה הקרן החדשה לישראל ל'וולדמורט' של הציבור הדתי, לא בכדי הקרן מצאה לנכון לתרום לתנועת "נאמני תורה ועבודה", ולא בכדי התנועה מקבלת את המימון בזרועות פתוחות. גם אם ספציפית לפרוייקט זה אין קשר לכספה של הקרן, הרי שריחו נודף גם אליה, כמו לכל מפעלי התנועה, ואין ביכולת כל העוסקים במלאכה להמלט מכך.