מאמרו של יזהר ברק, התוקף את החוברת "חברה שלמה" התומכת בקיומה של חברה מעורבת צנועה לכתחילה, הוכיח פעם נוספת את האמת המרה והידועה: כל האמצעים כשרים לניגוח העמדה האחרת.

יושר אינטלקטואלי והגינות הם המלצה בלבד; ייחוס מניעים זרים הוא דבר לגיטימי ומקובל, ושרבוב השמצות ושקרים הוא מבורך ואף מומלץ. אך מעבר לכל אלה, יש במאמרו של ברק גם דברי טעם, הראויים להתייחסות.

בראשית דבריו מבקש ברק להצביע על מגמתם הנסתרת של כותבי החוברת, הכותבים כי "המוטיבציה לכתיבתה נובעת מהרצון לעגן את הקיום בפועל של רוב מוחלט של הציונות הדתית בעולמה של ההלכה, כדי שנוכל הן ללכת בדרכה של ההלכה, והן להפנות את תשומת הלב הדתית לאותם תחומים מוזנחים רבים".

מכאן לומד ברק שגילוי רצון ה' ובירור חזון החברה היהודית על פי התורה מעניינים את הכותבים כשלג דאשתקד; כל מה שמעניין אותם הוא להעניק חותמת גומי לציונות הדתית, החיה בחברה מעורבת, ולמעשה לתת הכשר ל'חפיפניקיות' ו'פשרנות'. ברק מתעלם מהמשך המשפט שאותו ציטט בעצמו, וממקומות רבים נוספים בחוברת, שבהם מודגש שוב ושוב שמטרת החוברת היא לברר – בירור אמיתי וכן – מהו רצון ה', ומהם ערכי תורת ישראל.

לא אימוץ נורמות מערביות מתירניות והתאמת ההלכה אליהן יש כאן, אלא רצון להבין את התורה ואת התממשותה בדורנו. אך במלחמת הקודש, כידוע, אין דבר מוצדק יותר מאשר ציטוטים חלקיים, התעלמות וסילוף – הכל כדי להכתים את הדעה השנייה.

חברה מעורבת – אפשרית

החוברת "חברה שלמה" – ביטוי שטבע הרב עמיטל זצ"ל – מציגה עיקרון פשוט ובסיסי: התורה מאמצת, לכתחילה, את דרך הארץ הנוהגת בעולם. אך האימוץ הזה לא נעשה כמות שהוא, אלא מתוספת עליו קומה שנייה – קומה הלכתית ותורנית.

התורה מבקשת לעצב את החברה היהודית על פי דרכה, בהתבסס על דרך הארץ הבסיסית והטבעית. דרך הארץ לא מתקבלת כמות שהיא, אלא מותאמת ומוכפפת לכללים ההלכתיים. חלק מדרך ארץ זו הוא החיים המשותפים של גברים ונשים: בעבודה, בלימודים, בתור לרופא, במכולת, באוטובוס וברחוב.

על דרך הארץ הזו נבנית קומה נוספת, חשובה ממנה: הלכות צניעות, ובהן ההוראה "להתרחק מן הנשים מאוד מאוד". הלכה זו הביאה רבים לסבור שהחברה אכן צריכה להיות נפרדת, אולם כותבי החוברת טוענים שהלכה זו לא מבקשת לעצב חברה, אלא משמשת כהוראה ליחיד, שגם בתוך החברה המעורבת, הרצויה והלגיטימית על פי התורה, עליו לשמור על הלכות צניעות. הרב שרלו ורן חורי, וכמותם רבנים רבים נוספים, מאמינים שהדבר אפשרי.

אין להתעלם מן הקשיים והמתחים בין המינים בגיל ההתבגרות, וכותבי החוברת נותנים דעתם על כך. ישנם סניפים מעורבים כיום שאינם מצטיינים בשמירה על גדרי הצניעות, אולם נדמה כי המחירים שמשלמת החברה הנפרדת גבוהים בהרבה.

האם יוכלו הרב שרלו וחבריו לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה", שואל יזהר ברק לנוכח הכישלונות הנובעים מן החברה המעורבת, אך האמת ניתנת להיאמר: חברה שבה האישה נתפסת כאיום מפלצתי על דמותו הרוחנית של הנער המתבגר – כפי שברק מבקש לכונן – היא חברה לא בריאה, שנכשלת בחינוך בניה ובנותיה לחיים בחברה הישראלית בכלל והדתית-לאומית בפרט.

מכיוון שגם יזהר ברק מודה, בסופו של דבר, שהחברה הרצויה על פי התורה היא חברה מעורבת – שכן הוא מסתייג מהפרדת אוטובוסים ורחובות ומלבישת רעלות – לא ברור אילו כלים הוא מספק לתלמידיו ולחניכיו לחיים בריאים ומלאים, על פי התורה, במציאות חיינו – שהיא מציאות לכתחילאית.

אם זו דרך הארץ, יש לחנך אליה מגיל צעיר – תוך הקפדה על כל תג ותו בהלכה. "גם דרך הארץ צריכה להיות תורנית", כותב ברק, ובכך מנסה לרמוז שדרך הארץ של כותבי החוברת אינה תורנית, ולא היא: מדובר בחברה שמקפידה על ההלכה, וחיה בחברה מעורבת וצנועה.

טענות שלא מן העניין

הערה לסיום: טוב עשו אנשי האתר "סרוגים" שפרסמו את מאמרו של ברק ללא הערות השוליים. באחת מהערות השוליים במאמר המלא כותב ברק הערה נבזית: "מן הראוי היה להוציא חוברת אלטרנטיבית כתגובה, באותה רמת פירוט ועיצוב, אולם בשונה מ'נאמני תורה ועבודה' לנו אין מימון מהקרן החדשה לישראל, ואין לנו האמצעים לפרוייקט בסדר גודל כזה".

הקוראים מוזמנים להציץ בעמוד הראשון של החוברת, שבו מופיעים שמותיהם של תורמי החוברת – יהודים דתיים ויראי שמיים, שהציונות הדתית ותורת ישראל יקרים להם עד מאוד, ועניינם הגברת החינוך לערכי תורה ועבודה.

התורמים הללו הנציחו את יקיריהם בחוברת הזו, אך ברק בחר להתעלם מכך, ולשרבב את שם ה'וולדמורט' של הציבור הדתי – הקרן החדשה לישראל – לתוך מסכת טיעוניו, דבר שאין לו אחיזה במציאות: החוברת כולה מומנה מכספיהם של תורמים פרטיים, הרחוקים מן הקרן המוזכרת כרחוק מזרח ממערב.

המשפט המחוצף והמרושע הזה, גם אם נכתב בהערת שוליים, פוגע גם בתורמים וביקיריהם המונצחים, גם בכותבי החוברת ובשותפים במלאכתה וגם באנשי "נאמני תורה ועבודה" – שמטרת כולם הייתה ותמיד תהיה הרצון להבין את תורת ישראל, וליישמה במציאות הישראלית.

==

אריאל הורוביץ הוא עורך סדרת "עצ"ה לדרך – הנחלת ערכי הציונות הדתית לדור הבא" בהוצאת נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, ובהן החוברת "חברה שלמה – חברה צנועה מעורבת לכתחילה".