האסון הכבד שאירע אתמול (חמישי) באבני חפץ, הביא רבים ברשתות החברתיות לשתף טקסט שכתב הרב יוני לביא לפני כשנה כאשר אירע אסון דומה של ילדה בת 3 שנשכחה ברכב ונפטרה.
מי ששיתפה הבוקר את הדברים היא אשת התקשורת והטלויזיה, סיון רהב מאיר.
"כ-ו-ל-נ-ו שוכחים לפעמים את הילדים שלנו". כתב הרב לביא. "לא, לא ברכב. לפעמים זה קורה לנו אפילו בבית. אנו שוכחים אותם מול המחשב. מול הטלוויזיה. עם אייפוד משוכלל ביד או סמארטפון פרוץ. והם בשקט. לא יטרידו אותנו ואפילו לא יריבו אחד עם השני (שהרי לשניהם יש). אבל זמן האיכות שלנו ביחד, הבילוי, המשחק, הדיבור האישי – הולך ופוחת ומתמסמס".
"האם לא כולנו חוטאים לפעמים בהעדפת כל מיני דברים 'חשובים', על פני הזכות והחובה להיות עם הילדים שלנו? האם העולם המודרני לא הפך לנורמה את הנוהג להביא את העבודה הביתה ולהיות עסוקים ומוטרדים, כך שגם כשאנחנו איתם – אנחנו לא בעצם איתם. מחוברים לכל העולם, אבל מנותקים מהקרובים אלינו ביותר. האם התרבות שלנו לא משתמשת בשיטה שמרפדת ילדים בכסף, בפינוקים ובממתקים, אבל גוזלת מהם את הדבר היקר ביותר שהם צריכים – אבא ואמא אוהבים שיהיו איתם? האם העולם המערבי לא נהנה לחשוב שהוא נותן לילדים את ה-כ-ו-ל אבל בעצם אשם שהוא שוכח אותם כל הזמן?".
הרב לביא המשיך וכתב כי "כשנולד למשפחה בן ראשון נערך טקס מרגש של "פדיון הבן". המסורת היהודית העניקה לרגע הזה ציביון מיוחד, כאשר האב הצעיר עומד מול הכהן ומטבע של חמישה סלעים של כסף בידו. הכהן שואל אותו שם שאלה שנראית מוזרה מאוד: "במה אתה חפץ יותר, לתת לי את בנך בכורך או לפדות אותו בחמישה סלעים?".
"בתור אבא צעיר לא קלטתי איזו מין שאלה זו. וכי איזה הוֹרֶה בעולם יעדיף כמה מטבעות של כסף על פני הילד המתוק שאלוקים העניק לו?! כשחלפו השנים, התבהרה בי ההכרה הנוקבת, שהשאלה הזו רצינית לגמרי, והיא גם לא חד-פעמית. זו שאלה שנשאלים הורים במשך עשרות שנים של גידול ילדים, כל יום מחדש, ולפעמים אפילו כל שעה – במה אתה חפץ יותר, אבאל'ה, בלעבור על העיתון של היום, לענות לעוד כמה מיילים ולהמשיך את שיחת הטלפון – או להקשיב באמת לילד שלך, שעיניו התמימות בורקות ברצון לשתף דווקא אותך במה שקרה לו היום?! האם תבחר לתת עוד מגע למסך הקר שבידך או להעניק אותו לילד שצמא לחום ואהבה מהדמות המשמעותית לו ביותר בעולם?".
מה דעתך בנושא?
7 תגובות
1 דיונים
דניאל
הצורך העז, שלא לומר בלתי נשלט, להשתמש באסון כה כבד בשביל עוד טיפת 'מוסר' ו'מסר' מעלה בחילה. לא שהאמירה לא חשובה, אבל די עם הקישורים המאולצים שעושים זילות באסון ובדרכים למנוע...
הצורך העז, שלא לומר בלתי נשלט, להשתמש באסון כה כבד בשביל עוד טיפת 'מוסר' ו'מסר' מעלה בחילה. לא שהאמירה לא חשובה, אבל די עם הקישורים המאולצים שעושים זילות באסון ובדרכים למנוע אותו. לפעמים זה נראה שאין שום גבולות מוסריים בשביל רבנים כמו לביא והם יהיו מוכנים לדרוס הכל תמורת המסר.
המשך 07:56 15.05.2017שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
רק בלימוד חינוך הילדים. חייבים לחזור בתשובה על דברים מסביב שלא קשורים בכלל לחינוך ואז יהיה לנו הזכות גם לחנך נכון ולא לשכוח.
00:14 14.05.2017שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
14:16 12.05.2017שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
בנימין גורלין
לא נשאר זמן לחינוך... החריידים בימינו הם התוצאה...
13:57 12.05.2017שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
לא כולנו
מביאים ילדים ולא שומרים עליהם
11:53 12.05.2017שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
שומר הסף
11:22 12.05.2017שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
מי
לפניהם היה מקרה של אבא חילוני ששכח את הבן. כולנו בני אנוש בלי קשר לכיפה..
03:37 14.05.2017שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר