מולטי טאסקינג? לא באימון בבקשה

בעולם הנוכחי אנחנו מוצאים בטלפון וברשתות החברתיות מפלט, אליו אנו בורחים בכל רגע נתון. מוצאים במדיה חבר, משענת, הגנה ובטחון מדומים. אך זו האחרונה אינה מעניקה חיים אמיתיים, אלא אשליה של אהבה

ללא ספק, אחת המטרות, המכוונות או לא, של ההתעמלות, היא להעלות את רמת האנרגיה, לנקות את הראש ממחשבות מטרידות ולצאת לאחר שעה של פעילות, אדם חדש, עם תחושה רעננה ומחשבה בהירה.

זה בדוק. אם אתם לומדים שעות ארוכות ומרגישים פתאום שהמוח עמוס והראש כבד, עצרו הכל וצאו להליכה. האוויר יחזיר לכם את הצלילות והסבלנות. במקרה וקמתם חסרי מנוחה, תרגלו פילאטיס ותראו כיצד הדופק חוזר לקצב סדיר והנשימה נרגעת.

חוקרים רבים הצביעו על כך שבעת מאמץ גופני, מופרש הורמון בשם אנדורפין הגורם להנאה ורגיעה, מסייע במניעת חרדות ודחיית מצבי רוח שליליים. בנוסף, הניתוק (גם אם קצר) מהעבודה, מסדר היום ובייחוד מהטלפון הנייד, מסייעים בהשריית שלווה ורוגע.

בכל שיעור, אני מזכירה למתאמנות שלי להשתיק את הטלפון הנייד. לא, לא להעביר למצב רטט, להשתיק. פשוטו כמשמעו. לא רוצה לשמוע זמזומים למיניהם, אלא רק את המוזיקה והשקט. השקט מסייע לשמור על ריכוז. ברגע שמתנתקים מהסלולרי, מתפנים להתרכז בתרגילים ובהקשבה לשיחה החשובה ביותר – זו שנוצרת בינינו לבין גופנו.

אימון הנו זמן נהדר להכיר את הגוף, ללמוד אודות השפעת התרגילים על התחושה האישית, לשים לב אם מנח מסוים גורם לאי נוחות או כאב. בנוסף, הריכוז תורם לתוצאות. ברגע שאת עסוקה כל כולך בביצוע התרגיל, תבצעי אותו באופן המדויק והמעולה ביותר, וכך תבחיני בשיפורים שיקרו מאימון לאימון.

למרות שאני נוהגת להזכיר, יש כאלה שבוחרות להתאמן עם הטלפון הנייד שלהן. הן רוקדות איתו אירובי ומדי פעם יוצאות מהסטודיו לקבל שיחה, מניחות אותו לצידן על המזרן ומתכתבות.

עם הזמן, שמתי לב לתופעה מעניינת: ברוב המקרים, המתאמנות נזכרות בנייד שלהן בחלק הקשה יותר של השיעור, לדוגמה: בתרגילי הבטן המאתגרים, או בתרגילים בעלי עצימות גבוהה מהרגיל. כלומר, הצורך לבדוק את הסלולרי מתעורר, כאשר ישנו קושי מסוים.

נושא זה ליווה אותי לא מעט. חשבתי על כך שבמשך כל היום דעתנו מוסחת על ידי שלל גורמים חיצוניים, כשלטלפון האישי, שמור כמובן המקום הראשון. שאלתי את עצמי ״עד מתי ניתן לטלפון לנהל לנו את החיים, במקום לקבוע מצב הפוך?! בעוד כמה זמן נדחה את השיחה החשובה מכל – השיחה שלנו עם עצמנו, השיחה שלנו עם הגוף שלנו?״

בעולם מתוקן, ״השיחה שלנו עם עצמנו״ קורית כל העת. אנחנו משיחים עם עצמנו אודות הקורה איתנו בלב פנימה, בנפש ובגוף. אנו מודים בינינו לבין עצמנו בקושי, במבוכה, בעצלות ובחוסר הצלחה. אנחנו מסונכרנים כל הזמן עם תוכנו כברנו.

אך בעולם הנוכחי, אנחנו מוצאים בטלפון וברשתות החברתיות מפלט, אליו אנו בורחים בכל רגע בו קשה לנו לשאת את עצמנו או את החיים. מוצאים במדיה חבר, משענת, הגנה ובטחון מדומים. אך זו האחרונה אינה מעניקה חיים אמיתיים, אלא אשליה של אהבה.

אנחנו חיים בעולם טכנולוגי, לכן, להתנתק מהמדיה זו אופציה בלתי אפשרית, ובעיניי, גם לא נכונה. מה שכן, ללמוד לנהל את העולם הוירטואלי, כך שהוא ישרת אותנו ולא אנחנו אותו, להתאים אותו לצרכינו האישיים, להגדיר אותו בזמן ובמקום, זו עבודה שמוטב שנעשה.
קל זה לא יהיה. אך משתלם זה יהיה ועוד איך.

את הריק שיווצר, נלמד למלא בשיחות פנימיות,
נכיר את החוזקות ונקבל את החולשות שלנו,
נהנה יותר משיחה עם בן הזוג, אחות או חברה,
נלמד להתמודד במקום לברוח,
ובעיקר יהיה לנו את עצמנו.

ננסה,
מקסימום –
נצליח.

===========================================================================

הכותבת: אלישבע אריה-בן חמו, מדריכת ספורט, מחברת את עולם הפיטנס לחיי היומיום