ג'ון וויק 2
http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2017/02/Jhon-Wick-2-TRL-2-ONLINE.mp4
מלך האריות 2, בוש הבן, יום טוב שני של גלויות, מלחמת לבנון השנייה – בכל תחום כמעט בעולם, מספר 2, ההמשך, מתפקשש בסופו של דבר ולא מגיע לקרסולי הראשון. תקראו לזה השגחה, תקרו לזה נאחס או קארמה, תקראו מצידי שניים מקרא ואחד תרגום – המציאות מוכיחה שזה ככה. והנה זה קורה, שוב.
מאז שנכנס לפנתאון הקולנועי בטרילוגיית סרטי מטריקס, לא הצליח קיאנו ריבס לשחזר ולו בקצת את ההצלחה ההיא. הוא המשיך לשחק ולנסות – אבל זה ממש לא היה זה.
עד שבשנת 2014 יצא לאור "ג'ון וויק" וניסה שוב לתפור עולם חצי אמיתי חצי פנטזיה סביב דמות בכיכובו של ריבס – ג'ון וויק, מתנקש אגדי שכבר פרש מעולם ההרג בעבור חשבוניות מס, אך חוזר אליו כרוח סערה כדי לנקום על גניבת מכוניתו והריגת הכלב שלו (כן, כן – הכלב שלו) שהיה המזכרת היחידה מאשתו המנוחה.
הסרט זכה להצלחה, ואף היה נראה כי יש סיכוי לדמות חדשה, עם עולם חדש שלם של חוקים ופנטזיה שבו נוכל שוב לפגוש בקיאנו שכל כך התגעגענו אליו – ואז בא "ג'ון וויק 2" ודי קבר, לפחות עבורי, את התקווה הזאת.
אז מה חשבנו על הסרט?
הסרט מתחיל בדיוק בנקודה שבה הסתיים הסרט הראשון – אחרי מרדף מכוניות מסחרר, מגיע וויק למוסך של המאפיה הרוסית שבו נמצא הרכב הגנוב שלו, מקפד ביעילות את חיי כל מי שנשמת חיים באפו ומבטא רוסי בשפתיו ויוצא עם הרכב לדרכו.
זהו, הוא נקם ועכשיו הוא בסך הכל רוצה לפרוש בשקט בביתו הענקי – לטפח תחביבים, לקום ב10:00, אולי אפילו להירשם לכולל גימלאים בשעות הבוקר – אתם יודעים, פנסיה נורמטיבית של רוצח שכיר.
אבל רצון לחוד ומציאות לחוד. בעודו מאחסן לנצח את כלי המשחית שלו, לסף ביתו מגיע סאנטינו ד'אנטוניו (ריקרדו סקאמרצ'יו) – ראש משפת פשע איטלקית – שמזכיר לו שמכיון שהוא חזר מיוזמתו לעולם הפשע, הוא מחויב לעשות עבורו עוד משימה אחת ויחידה,בשל שבועת דם מחייבת ביניהם, ורק אחריה לפרוש. וויק מסרב בנימוס, למרות ההפרה הברורה של הקוד העברייני.
סאנטינו בתגובה מחריב את ביתו עד היסוד, ומבהיר לו שאם לא יקח עליו את המשימה זו רק ההתחלה. בלית ברירה וויק מסכים ומגלה שמטרת ההתנקשות היא לא אחרת מאחותו של סאנטינו, ג'יאנה (קלאודיה גריני) שהיא המכשול האחרון בפני אחיה לרשת את המקום השמור ל"קאמורה"- המאפיה האיטלקית – ליד "השולחן הגבוה", מעין קבינט מדיני בטחוני של צמרת משפחות הפשע מרחבי התבל.
וויק יוצא למשימה בשל החוב שרובץ עליו, אך בסיומה הוא מתפנה לשוב ולנקום במאפיונר האיטלקי ובאינספור שכירי החרב שלו שלא כל כך כיבדו את ההסכם וניסו לחסל את וויק, ואוי כמה שהם טעו…
אומר זאת כך, מצד אחד אי אפשר להתכחש לחן המסוים של העולם שמתגלה לעיננו בסרט – חוקים ותקנות של מאפיונרים, הזמנת חוזי חיסול למרכזייה עולמית שמפיצה את המידע לכולם ביעילות, מטבעות זהב ייחודיים שמשמשים רק חברי עולם הפשע, חנויות בוטיק לכלי נשק וגאדג'טים סטייל מר Q מסרטי ג'יימס בונד – אלו ועוד יוצרים עולם עשיר וססגוני אליו אנו נחשפים לאורך העלילה, אבל עם חן וססגוניות לא קונים במכולת…
אם בסרט הראשון למדנו להכיר את וויק, חווינו את כאבו ואובדנו ומתוך זה נכנסנו למחצית הסרט השנייה בה הוא נוקם ביריביו (מזכיר מאוד את "הרוזן ממונטה קריסטו" "המעניש" ועוד הרבה סרטי אקשן שהפכו להצלחה – אבל מה לעשות זה עובד פעם אחר פעם ), סרט ההמשך, מתחילתו ועד סופו הוא רק נקמה, הרג, ותגמול. אקשן לשם אקשן ועוד קצת אקשן עם עומק עלילה אפסי.אותי זה מעצבן, בעיני זה לא טוב. ממש לא טוב.
האקשן טוב כן? , כלומר אם אתם בקטע של קרבות יריות וקרב מגע בהם הגיבור מחסל מאות אנשים בקצב מסחרר ויוצא ללא פגע. אבל כשמהשנייה הראשונה של הסרט הכל אקשן, נקמה וקרבות יריות מבויימים להפליא, זה כבר מתחיל להימאס. איפה הדמות? איפה קצת תוכן? לא ביקשתי דרמה סוחטת דמעות, אבל קצת בשר לעלילה לא יזיק – אי אפשר להגיש רק קינוחים כמנה ראשונה, שנייה ושלישית..- חטפתי סוכרת אקשן.
כשהכל כל כך מגניב ומטריף, והשיואו והאקשן לא נותנים שנייה לנוח בין אחד לשני, אפילו ליהנות כמו שצריך מסצנות משותפות של ריבס ופישבורן (שמגלם בסרט מנהיג עבריינים שמסתווים כהומלסים במרחב הציבורי) שלא שיתפו פעולה מאז מטריקס – אי אפשר.
אם יש באופק ג'ון וויק 3, נקווה שיהיה קצת יותר מתצוגת תכלית של יכולת הלחימה של קיאנו ריבס, אחרת , אני מוותר עליו כבר מעכשיו. אוהב אותך קיאנו, אבל לא ככה.