ביקורת סרטים לדתיים: המסתנן – פוטנציאל שלא מומש

המסתנן

סוכן כפול נגד ברוני הסמים

הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי והבלתי יאומן של רוברט מזור (בריאן קריסטון, "שובר שורות) סוכן מיוחד של המכס האמריקאי, שבשנות ה-80 הביא להפלתו של אחד מקרטלי הסמים הגדולים והמסוכנים בהיסטוריה בהנהגתו של ברון הסמים פבלו אסקובר.

תחת זהות בדויה של איש עסקים מפוקפק בשם רוברט מוסלה, מצליח מזור להגיע למעמד של מלבין הכספים הראשי של הקרטל ואיש סודם של ראשיו, תוך שהוא חושף ומתעד את בכירי העבריינים בארגון ואת שיטות הפעולה שלהם, לצד שחיתויות של בנקאים בכירים המעורבים עד צוואר בעסק המגלגל מיליארדים.

במשך חודשים ארוכים חי מזור חיים כפולים ומסכן יום יום את חייו בידיעה שמילה אחת לא במקום, טעות הכי קטנה, עלולה לחשוף את זהותו האמיתית ולגזור גזר דין מוות אכזרי לו, לאשתו ולילדיו. בזכות קסמו האישי, ככל שעובר הזמן הוא חודר עמוק יותר ללב הארגון, יוצר קשרי ידידות ורעות עמוקים עם כמה דמויות מפתח וזוכה לאמונם המלא. עם הזמן יגלה מזור כי ההתמודדות הנפשית עם הידיעה שהוא זוכה לאמון בלתי מסויג מאנשים שכל תכליתו היא להפלילם ולהוביל למאסרם – היא לא פחות קשה והרסנית מסכנת החיים התמידית בה הוא נתון.

היה אפשר להשיג יותר

בכל הנוגע להופעתו של בריאן קריסטון, אסכם זאת בשתי מילים – תענוג צרוף. אבל זה לא חכמה גדולה , גם אם הוא יצלם את עצמו בסלולרי שר במשך שעתיים את התיקון הכללי בלדינו, בליווי כתוביות ביידיש, אני הולך לראות בלי לחשוב פעמיים. הכניסה המשכנעת שלו לדמות הסוכן הסמוי, הקונפליקטים הנפשיים שתפקיד זה מביא איתו, והמעברים החדים בין הדמויות תפורים על אומן משחק כמוהו, ואלו בדיוק הסיבות שגרמו למיליונים להתאהב בו כוולטר נייט בשובר שורות.

אך לצד כשרונו האישי, הולכת ומתחזקת לאורך הסרט התחושה שעם חומר גלם כזה, עם סיפור כה מטלטל וקיצוני היה אפשר לעשות הרבה יותר מהתוצאה שמוצגת לעיננו – ההתמודדות עם הקושי הנפשי של סוכן סמוי, הדואליות ונקיפות המצפון התמידיים, המחיר אותו משלמת משפחתו, הצגת הפער האדיר בין אישיותו האמיתית לבין הדמות האכזרית אליה הוא צריך להיכנס כדי לשרוד ולא להיחשף – כל אלו קיבלו פרשנות די אנמית ביחס לסיפור העוצמתי והקיצוני הזה.

(למעט סצינה עוצרת נשימה אחת בה כל הדברים הללו זוקקו לרגע קולנועי משובח- ולא אוסיף יותר מזה כדי לא לעבור על הדיבר- "לא תעשה ספויילר" המקודש). בכמה סצנות ממש רציתי לקום, לומר "קאט, בואו נעשה את זה טיפה יותר אמין ועוצמתי" ורק הזיכרון מה קרה בפעם שעברה שעשיתי זאת, באמצע הספד – עצר אותי מלעשות זאת.

בנוסף, כמה מדמויות המשנה מסקרנות ביותר, אך אנו זוכים רק להבלחות קצרות לנבכי אישיותם, ומיד חוזרים להתמקד בסוכן מזור ומעלליו.

אם לסכם את הדברים – המסתנן: מצד אחד סיפור מרתק ותצוגת משחק גדולה של קריסטון ומצד שני תחושת פספוס שמשאירה אותך בסופו עם טעם מר. וחבל, כי היה לו פוטנציאל.