עם היציאה של האדם מגן העדן בה הפסיק להיות כמו בעלי החיים, הנהנים מהטבע והתחיל לדאוג ללחמו בכוחות עצמו, נחלקו בני האדם לשני סוגים: מגדלי בעלי החיים ומגדלי גידולי השדה.

חלוקה הזו הפכה להיות גם חלוקה בין המיישבים הקבועים הגרים בבתי האבן, הלא הם הזורעים והקוצרים, לבין אותם רועי הצאן שנודדים בין מקומות המקנה, וגרים בבתים זמניים.

כיצד נתחלקו אבותינו? מרביתם היו רועי צאן, אברהם, יעקב ולימים גם משה ודוד. אך, מיוחד היה יצחק, שלא נדד מהארץ והיה עסוק בזריעה בשדותיה. כיצד ייתכן שאברהם אבינו "הנודד" ביצע נטיעות? הרי מלזרוע נמנע, שהרי נווד לא יודע מה יילד יום והיכן יהיה ביום המחרת. אלא שיחודו של העץ, בכך שאפשר לנטוע אותו תוך כדי נדודים כיוון שהוא יישאר במקומו ותמיד ניתן יהיה לחזור אליו. לכן אברהם נוטע עצים ומיד קורא בשם ה' אל עולם.

אבותינו במצרים הפכו להיות בנאים, אולם הבתים לא נוצרו במקום הנכון, בארץ לא להם. על מנת לבנות שוב בתים הם הפכו לנוודים ורק לאחר שקבלו את התורה וקראו בשם ה' יכלו להתיישב ולבנות בתי קבע בארץ. על מנת שמגורי הקבע יהיו ראויים, צרכים לקרוא בשם ה', רק אז יהפוך העץ לנטוע, העץ שגם כאשר תנדוד יוכל להשאר שם, ותוכל תמיד לחזור אליו.

להסיר מלבבות התלמידים את החסמים

בהודיות, אנחנו משתדלים לנטוע כל השנה את האמונה בלבבות התלמידים, כך שגם כאשר יצאו לנדוד במסע החיים, תמיד יוכלו לשוב אל האמונה שנטעה בלבותם. על מנת שהעץ יהיה איתן –  יש לנטוע אותו עמוק על פלגי המים של הלב, ועל כן יש לחשוף את האדמה לפני שנוטעים את העץ.

כפי שיש לנטוע את העץ על פלגי מים ולחשוף את האדמה לפני הנטיעה, אנו משתדלים להסיר מלבבות התלמידים את החסמים והכיסויים שנוצרו במהלך הקשיים הרבים שעבר לאורך חייהם. זאת כדי שבתקופה הלא ארוכה בה הוא נמצא בכפר נוכל לנטוע את האמונה בליבו. בתקווה שאם יתרחק, תמיד יהיה לו לאן לחזור.

==

הרב שמואל פויטונגר הוא הרב של כפר הנוער הדתי הודיות השוכן בגליל התחתון.